מלזיה איירליינס - הסוף?
,עודכן
יש אשמים בפרשת המטוס המלזי שהופל ביום חמישי. אשמים המורדים האוקראינים הפרו־רוסים שירו את הטיל, אף שמערכות הבקרה של המשגר יכלו לזהות בבירור שזהו מטוס נוסעים ולא מטוס קרב; אשמים הרוסים, שציידו את המורדים בטילים האלה בלי לוודא שהם יודעים מתי לא להשתמש בהם; ואשמים גם מנהלי מלזיה איירליינס, שהמשיכו לטוס בנתיב המסוכן, כנראה כדי לחסוך בדלק. איסור הטיסה מעל מזרח אוקראינה הוא אחת הדוגמאות לסכנות התעופה האזרחית ולאיזון המסוכן שבין דרישה לקביעת מסלולי טיסה חסכוניים לבין הצורך לעקוף אזורים שבהם מישהו עלול לשגר טיל יירוט שיפגע בחפים מפשע. באזורים מתוחים האצבע קלה על ההדק, וכך כנראה היה גם הפעם. חברות תעופה בעלות חוש אחריות גדול יותר, דוגמת לופטהנזה ואייר פראנס, שינו את הנתיב כדי לא לעבור מעל אזור שבו כולם יורים בכולם.
היירוט האומלל של מטוס הנוסעים הוא רצח של 298 בני אדם חפים מפשע, וראוי שיגיע לבית הדין הבינלאומי בהאג. הוא יגרום לקריסה סופית של מלזיה איירליינס. המניה שלה ירדה ביום שישי ב־11 אחוזים, וכאשר תסתיים החקירה עלולה המניה להגיע לשפל נוסף, שלא יותיר ברירה בפני מנהליה אלא לסגור את החברה ולמכור את נכסיה.
מעולם לא קרה ששני מטוסי נוסעים, על נוסעיהם וצוותם, לא הגיעו ליעדם בהפרש זמנים קצר כל כך. מעולם לא קרה אסון סדרתי בהיקף כזה לחברת תעופה אחת. מעולם לא היה סיקור נרחב כזה לאסונות תעופתיים. הסיקור האינטרנטי והטלוויזיוני, המעורבות של גורמים רבים כל כך והעניין הרב ששני האסונות הללו גרמו הגבירו מאוד את הפרסום השלילי של מלזיה איירליינס. גם אם היא לא אשמה - לא בהיעלמות המטוס שיצא לסין בחודש מארס ולא ביירוט השבוע של המטוס שחזר לקואלה לומפור - היא תישא בתוצאות ותיאלץ כנראה להפסיק את פעילותה. ספק אם יימצאו נוסעים מחוץ למלזיה, ואולי גם המלזים עצמם, שירצו לעלות לאחד המטוסים שלה בעתיד הקרוב.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואילן גטניו
כתב הטכנולוגיה והתיירות של "ישראל היום", בעל טור שבועי לטיולים. התחיל לכתוב ב"הארץ שלנו" כשהיה בכיתה ב'. מעיתוני בית הספר הגיע ישירות לעריכת חדשות ב"ידיעות אחרונות", ובמקביל היה העורך הראשי של עיתון הסטודנטים "יתוש" באוניברסיטת ת"א. הקים וערך את מגזין המחשבים "עולם המקינטוש", ייסד את מוסף התיירות של "ידיעות אחרונות" והיה עורך המדור הכלכלי ורכז הכתבים. אחרי 20 שנה בעריכה חזר לאהבתו, הכתיבה. הוא החל לכתוב על מדע וטכנולוגיה, עד שפרש מהעיתון כדי לסייע לרעייתו נעמי להקים את פורטל הריון והורות "דולה". משם הוקפץ למשרת עורך ראשי באתר הפורומים והבלוגים "תפוז", ואחרי שנה הצטרף למייסדי "ישראל היום". נשוי ואב לשלושה, מחזיק בתואר "דאי שיהאן" - מורה בכיר באמנות לחימה יפנית, ומוביל מהפך בתחום הלמידה ברוח ספרו "לדעת ללמוד".
