ממשלות ישראל מפורסמות בחוסר יכולתן להחליט, וכשהן מחליטות, בחוסר יכולתן לבצע (יותר מ-70 אחוזים מהחלטות הממשלה אינן מתבצעות). לא תמיד. זכורות, למשל, ההחלטות האמיצות לקיצוצים בממשלה המנופחת (תמיד, כי זה טבעה) והרפורמות בשוק ההון שעליהן החליט מי שהיה אז שר האוצר, בנימין נתניהו. החלטות אלו וביצוען הצילו את המשק ממשבר נורא בנוסח ארגנטינה, משבר שהיה מוביל לפשיטות רגל רבות ולמאות אלפי מובטלים; למעשה, ניצלנו מקטסטרופה. אבל יש פרשנים בתקשורת המנסים להפוך יום ללילה וטוענים כי רפורמת בכר היתה כישלון חרוץ. המציאות מדברת בעד עצמה. רפורמת בכר העבירה את ישראל מ-20 שנים של מיתון חריף ונסיגה כלכלית לחמש שנים של צמיחה אדירה. חסכונות הציבור גדלו בעקבות הרפורמה, חרף המשבר העולמי, מ-1.4 טריליון שקלים ל-2.2 טריליון כעת. אבל גם גידול מדהים כזה בחסכונות ובטובת הציבור, גידול של 60 אחוזים בתקופה כה קצרה וקשה, אינו מפריע לפרשנים הללו לטעון שהרפורמה היתה אסון. והנה שוב נקרתה לנתניהו, הפעם כראש הממשלה, הזדמנות נדירה להציל את המשק מהריכוזיות הכלכלית והפוליטית המסוכנת שיצרו קומץ אוליגרכים וחברות הענק שלהם, השולטים ביותר ממחצית שווי המשק. הריכוזיות יוצרת מונופולים, ואלה חונקים את התחרותיות ואת ההתייעלות שהתחרות גורמת. המונופולים מנפחים מחירים ומטילים מס כבד - כשליש מהמשכורת העלובה שהרוב משתכרים - בעיקר על השכבות מעוטות ההכנסה שמרבית כספן מוקדשת לתצרוכת. הריכוזיות והמונופולים במשק דוחקים רבים אל מתחת לקו העוני. הריכוזיות גם מסכנת את המשק כולו. פגיעה באחת מחברות הענק עלולה לגרום למפולת כללית. הריכוזיות היא גם בלב הבעיה החמורה של קשרי הון-שלטון-עיתון. בנק ישראל פירסם ב-2009 דו"ח מסכם ובו מחקר חלוצי המזהיר מפני הריכוזיות הקיצונית במשק והשלכותיה. המחקר עורר סערת התנגדות של משרתי האוליגרכים בחלקים מאמצעי התקשורת. נתניהו לא נרתע והביע בפומבי את נחישותו לטפל בבעיית הריכוזיות, וזאת חרף הסכנות האיומות מבחוץ והמצוקות הקואליציוניות המעסיקות אותו. הוא לא נסוג גם אחרי שפרשנים תקפו כדי להניא אותו מפגיעה באינטרסים של שולחיהם. משרדו אף מכין, אומרים, כתב מינוי לוועדה, בהשתתפות משרד האוצר ובנק ישראל, שתגדיר את מטרות הרפורמה ודרכי ביצוען. אך עברו חודשים מאז הדו"ח, ומינוי הוועדה מתעכב. מספרים כי כרגיל, ריב על סמכויות ושיקולי יוקרה גורמים לסחבת, העלולה להרוס את הסיכוי ההיסטורי להציל את המשק מסכנות, להעלאתו על מסלול של צמיחה ולפתור, במידה ניכרת, את בעיית העוני. יש אפילו הטוענים שמלחמת הסמכויות מלובה על ידי לוביסטים בעלי עוצמה המייצגים את האוליגרכים ועל ידי משתפים שלהם בביורוקרטיה. הם מחפשים כל דרך שהיא להכשיל את הרפורמה, לדחותה או למסמס את סמכויותיה כך שיוכלו לחיות איתה. קשה להאמין שרפורמה שיזמו שני בעלי התפקידים הרמים בתחום הכלכלי, ראש הממשלה נתניהו ונגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, רפורמה שנתמכה גם על ידי שר האוצר יובל שטייניץ (אשר למד את לקחי הכלכלה בצורה מרשימה ובתוך זמן קצר) - תוכשל על ידי האוליגרכים המלבים סכסוכים ביורוקרטיים. יוזמי הרפורמה יודעים את המשמעויות הכלכליות והפוליטיות החיוביות שיהיו להצלחתה, ואיזה נזק ייגרם אם היא תיכשל. לכן ההיגיון מחייב כי הם יעשו הכל, כל אחד בדרכו וכולם יחד, כדי להביא למינוי הוועדה בהקדם וכדי לתת בידיה סמכויות מקיפות.
