החופש הגדול

הספירה לאחור נמשכת ונמשכת, כשתאריך היעד הוא 1 בספטמבר. עד אז, כל יום מציב אתגר חדש למיליוני הורים בישראל, שצריכים במשך חודשיים רצופים לתפקד גם כצוות הווי ובידור יצירתי לילדיהם, הנמצאים בחופש הגדול.

במשך שמונה שבועות וחצי צריכים ההורים לתמרן בין עבודה, שאין ממנה חופש, לבין הילדים, שאין מהם מנוח. קשה, יקר וגם מסוכן לצאת כל החודשיים הללו לטיולים משפחתיים בשמש, בחום המעיק, כשבחוץ לפחות 32 מעלות בצל. ואין צל. קייטנות הן בייביסיטר יקר, מטפלת עוד יותר יקרה, אם בכלל אפשר למצוא מישהי שתהיה מוכנה לטפל בילדים יום שלם כל החודש במחיר שלא ירושש את המשפחה. וכמה כבר אפשר ללכת לקניון?

תעשיית הקייטנות המשומנת מפסיקה לעבוד באוגוסט. למעט כמה יוצאים מן הכלל, בחודש החופש השני אנחנו לבד במערכה. בכל פעם שאנו עוברים ליד בית הספר, למרות שאנחנו יודעים בסתר ליבנו שזהו מוסד מעולה לבזבוז זמן, אנחנו רק מייחלים ששעריו ייפתחו, ואפילו שבוע אחד קודם.

בכל יום הילדים מטפסים גבוה יותר על הקירות. הם שוברים שיאים בשעות צפייה בטלוויזיה בתוכניות נבובות, מכלים שעות מול צג המחשב במשחקים או באינטרנט, מסמסים זה לזה. בקיצור, עושים את כל הפעילויות שמצריכות רק מיומנות של אגודל אחד על השלט או הטלפון. אילו היו עושים מיפוי של פעילות המוח של הילדים בחופשה, היו רואים מיד שלאגודל יש תפקיד מרכזי, הגדול בהרבה משאר הפעילויות של המוח, שפשוט מתנוון. מרוב שעמום הם מחפשים איך להיכנס לצרות כדי שיהיה מעניין, כדי ליצור ריגוש חדש. הצתת יערות, ונדליזם של גנים ציבוריים, אלימות וגניבות לשם שעשוע הם רק חלק מהעיסוקים של הילדים, שזועקים למעשה "אנחנו זקוקים למסגרת!"

והמסגרת אדישה. שר החינוך הודיע במאי שהקים ועדה ציבורית שתבחן את נושא החופשות ותבדוק את קיצור החופש הגדול והקטנת ימי החופשה בחודש החגים (ביטול החופשה באיסרו חג).

כמה זמן צריכה ועדה כזו כדי להגיע למסקנות? מדוע לא מיישמים כבר השנה את הרעיונות הללו? מחכים שהילדים יגדלו?

שלא יובן לא נכון, אנחנו מתים על הילדים החמודים שלנו, נשכב בשבילם על הגדר, אבל גם להם נמאס לבדוק את גבולות הסבלנות שלנו.

אם לא רוצים להקדים את פתיחת שנת הלימודים כדי לא לזעזע את המערכת, שיפתחו את המבנים וייתנו ליזמים להפעיל תוכנית העשרה במימון העירייה. בעידן של היום יש המון מה לעשות.

הנה הצעה לדבר פשוט וחיוני: למה לא ללמד את הילדים הקלדה בשיטה עיוורת? כן, להוציא אותם מהשימוש הבלעדי באגודל, כפי שעדיין נהוג כיום. והרי שימוש במחשב חיוני היום בכל מקצוע. המחשבה מהירה מאצבע אחת על המקלדת, ועשר אצבעות יכולות להביע הרבה יותר מאצבע אחת או שתיים.

זה מתסכל לראות את הילדים הקטנים שלנו נאבקים עם המקלדת, כאשר קורס קל ומרוכז בן שבוע ימים יכול לקדם אותם ולשפר את המיומנות הכי חשובה היום, חשובה אולי יותר מכתיבה, כי מי כבר כותב בכתב יד? כן, זה חשוב היום לא פחות ממקצועות היסוד. החופש הגדול הוא הזמן לכך, ועדיף שבוע אחד קודם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו