הדרך לאושר בישראל

הרבה לפני שניגש לשאת ולתת עם גורם חיצוני, עלינו לדבר עם עצמנו. עלינו להחליט בעצמנו על דמותה של המדינה שבה אנו רוצים לחיות. מדוע אני מדבר על כך ש"אנחנו" צריכים לשבת "עם עצמנו", ולא עם שכנינו? משום שמאחר שאנחנו אלה אשר הכרזנו הכרזה משפטית - וקבענו מ-1948 שזה מעתה ביתנו המדיני - אנחנו בעלי הבית. והאחריות לגבי כללי הבית מוטלת על בעל הבית.

מאחריות זו אין דרך להתחמק, ולכן עלינו לדבר עם עצמנו כדי שהפתרון יהיה מקובל על רוב העם היושב בציון. ואכן, מרכיב לא פחות חשוב מהגבולות, אשר קובע את דמותה של המדינה, נוגע למונח יהדות.

כותרת ספרו של ד"ר תיאודור הרצל היא Der Judenstaat. דהיינו, מדינת היהודים והעם היהודי. הרעיון הציוני, אשר רובנו הלכנו לאורו, הוא שיבת העם היהודי לארצו. הערך יהדות כדת לא הוזכר כאן, מאחר שבמקרה שלנו זה מובן מאליו - כל בני העם היהודי הם יהודים, בין שהם חרדים, דתיים, מסורתיים או חילונים. אלו הם בני העם היהודי שעליהם דיבר הרצל וישראל היא מדינתם.

אבל אחרי שקבענו שזו מדינת העם היהודי, עלינו להחליט על כללים נוספים לחיים בתוכה, למשל חובותיהם וזכויותיהם של אזרחי המדינה ושל תושביה, כולל הלא יהודים.

אני מעדיף את הגרסה שהאדמה בכלל שייכת לאלוהים ואנחנו שייכים לאדמה. מכאן שהקריטריון הקובע את הזיקה של תושבי הארץ למדינה הוא אותה תחושת שייכות לקרקע - וזו תחושה אינדיבידואלית.

בהתבסס על הנחה זו אני מציע ארבעה מצבי סטטוס לכל אזרחי המדינה ותושביה כדי לחיות כאן בשלום ובשוויון. ראשית, אזרחי המדינה יהיו כאלו אשר מרגישים שייכות לאדמה, אם הם יהודים דתיים, חילונים, חרדים, מוסלמים או נוצרים. כל אלו יהיו אזרחים שווי זכויות, וכמובן גם בעלי חובות. עליהם לשרת בצה"ל, להיות בעלי יכולת לבחור ולהיבחר לכנסת ולעבוד בכל עבודה ולגור בכל מקום.

שנית, מי שלמרות תחושת השייכות לארצו יחשוש להגן על המדינה מפני אויב אשר יאיים עלינו מבחוץ - יוכל להתגייס לשירות לאומי, ועדיין יעמדו לו כל זכויותיו כמו במקרה הראשון.

שלישית, אם במדינה, יתגוררו אנשים אשר במוצהר אינם מזדהים עם מדינת ישראל כמדינת היהודים אבל מטעמי פרנסה או נוחות אחרת רוצים להתגורר בארץ - הם יוכלו לחיות כאן, אבל בסטטוס של תושבים. חובתם תהיה לציית לחוקי המדינה, אבל החובות והזכויות הקשורות בצה"ל ובכנסת לא יחולו עליהם.

הסטטוס הרביעי נוגע לאוכלוסייה אשר תמצא את עצמה בגבולות מדינת ישראל אך מסיבות שונות היא מתנגדת לקיומה של מדינת היהודים בחבל ארץ זה. מדובר, כמובן, במתנגדים פעילים המביעים את התנגדותם באלימות. אנשים אלה לא יכולים להתגורר בינינו. אם הם לא יגיעו בעצמם למסקנה זו, תיאלץ המדינה לפעול בתקיפות ולסייע להם להעתיק את מקום מגוריהם למקום אחר.

אני סבור כי על בסיס ארבעת הסטטוסים האלה נוכל לקיים את מדינת היהודים באופן שתהיה גם דמוקרטית וגם ליברלית.

הכותב הוא אדריכל

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו