המפתח בידי מצרים

זה יכול היה להיגמר אחרת. עם קצת יותר דיוק או קצת פחות מזל, אילת היתה סופגת אתמול נפגעים - ומכה קשה בשיא עונת התיירות.

את זה בדיוק ביקש להשיג מי ששיגר אתמול את הרקטות לעבר אילת ועקבה. סביר להניח שמדובר באותו גורם טרור שביצע גם את הירי הקודם ב-22 באפריל, שגם אז נגמר (במזל) ללא נפגעים, ואשר ביקש - לצד נזק כלכלי/תיירותי ישיר - להשיג גם אפקט מצטבר: להפוך את העיר אילת לקו עימות.

כמו יישובי גבול הצפון, כמו הנגב המערבי - מקום שהחיים בו לא בטוחים ובעיקר לא צפויים, מקום שמסוכן לחיות ולבקר בו.

המטרה הזאת ברורה היטב לקברניטי המדינה, שכבולים מאוד בתגובה. לו היתה זאת עזה, או לבנון, אפשר היה לשלוח מטוסים וסיירות, לאותת ולהזהיר, לתקוף ולהפציץ.

בסיני, לעומת זאת, אי אפשר לעשות כלום. אף אחד לא יעז לסכן את הסכם השלום (ובצדק), ולכן הדרך היחידה היא לבקש יפה ממצרים שתפעל. אפשר כמובן גם לאסוף מודיעין עצמאית (ורצוי, כדי לסכל את הירי הבא), אבל גם אז הפעולה בשטח תהיה אך ורק מצרית.

בינתיים המצרים לא עושים. יש אצלנו שטוענים שהם רוצים ולא יכולים, יש שאומרים שהם לא רוצים. כך או אחרת, מצרים תבין כנראה (ותפעל) רק כאשר יהיה איום אמיתי על האינטרסים שלה. כמו שפעלה למעצר חוליית חיזבאללה שאיימה לבצע סדרת פיגועים בשטחה לפני שנה וחצי, כמו שפעלה להפסקת הברחות לעזה כאשר חששה שחמאס הופך לאיום אסטרטגי.

למרבה הצער, ירי הרקטות עוד לא מטריד את השלטון בקהיר למרות אינספור מסרים ומחאות מירושלים (וגם מעמאן).

צריך לקוות שהמדיניות הזאת תשתנה כי הכיוון ברור: עוד מטחי ירי. ומכיוון שסיני היא מצבור נשק אחד גדול, די להסיט משלוח רקטות שמיועד לעזה לכיוון מזרח - ולשגר.

הלקח שגבול הצפון והנגב המערבי לימד אותנו הוא שירי יכול להיות בסוף גם קטלני, ובמקרה של אילת קטלני לא רק בנפש - אלא גם במשמעויות כלכליות ותיירותיות, ומכאן גם אסטרטגיות.

המפתח, כבר אמרנו, נמצא בידיה של מצרים. ישראל וירדן צריכות להשיג אותו בכל דרך. אחרת אפילו אשליה של בריחה וחופש כבר לא תהיה לנו כאן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו