מתכונן לשבוע ההכרעה של הישראליות
הפועל ת"א. אתם יכולים להיות רגועים. הפועל תתקן הערב את התקלה מקזחסטן. אמנם הם הפסידו בצורה בלתי צפויה במשחק החוץ מול אוקטובה, אך יש לכך נסיבות מקלות. התוצאה המזערית גם משאירה לה הרבה מרחב לתיקונים.
הדשא של בלומפילד, הקהל הנהדר ביציעים מסביב וההרכב הרגיל של אלי גוטמן לא ישאירו הערב סיכוי לאורחים. הפועל לא תחמיץ את ההזדמנות לעלות לשלב הפלייאוף של ליגת האלופות.
מכבי ת"א זה כבר סיפור אחר לגמרי. למרות ההפסד הקטן ושער החוץ, הקבוצה נמצאת במצב הגרוע ביותר מבין הישראליות. מכבי לא ניצלה מספיק את החולשה של אולימפיאקוס הבינונית, שלא איימה במיוחד עם השער והציגה שחקנים שנמצאים הרבה מעבר לשיאם. עם זאת, היתרון שיש לה משמעותי.
שחקנים טובים מתאקלמים מהר, והאריס מדוניאנין - שכרגע הכל מתחיל ונגמר בו - הוא דוגמה טובה. לגבי שאר שחקני הרכש הצהובים, יש עדיין סימני שאלה רבים. ההרכב והשיטה של הצוות המקצועי לא מתאימים והשינוי שראינו ביוון נעשה לא רק בגלל אופי המשחק.
בסך הכל קשה לקבל את המהפכה שעשתה בקיץ האחרון מכבי ת"א - שינוי שעבר בהרבה את גבול הטעם הטוב. גם אם כסף קונה הצלחות לרגע (ואני לא רואה את זה קורה כל כך מהר עם הקבוצה הנוכחית), מכבי תשתף העונה מעט מאוד שחקני בית, אם בכלל, וזה לא מקובל במועדון עם מחלקת נוער כה מפותחת. הבעיה היא לא היעדר כישרונות אלא היעדר מקבלי החלטות, וחבל.
מכבי חיפה כבר הוכיחה שאמנם שחקנים באים והולכים אך העוצמה של המועדון הטוב במדינה נשארת. המושג ואקום לא קיים בלקסיקון הירוק. לכן חיפה תמשיך להיאבק בצמרת הגבוהה ולהבליט שחקנים שבעתיד ייצאו לאירופה. נקודתית, ברור ששלוש עמדות מרכזיות מעניינות במיוחד - לא פשוט להתמודד עם עזיבה משותפת של שני בלמים, קשר מרכזי ומלך השערים (וגם מסיללה מתנדנד), וצריך לראות מה תהיה היכולת של המחליפים.
הוועדה לבחירת גיא לוזון. הנהלת ההתאחדות תתכנס מחר כדי לבחור את מאמן הנבחרת הצעירה ולשים סוף (ואולי רק התחלה) לתהליך הבחירה הביזיוני ביותר בתולדות המוסד הזה.
בפעם הראשונה עמד במרכז העניינים היועץ המשפטי עו"ד משה אביבי - ולא היו"ר או סגנו - שעליו הוטלה המשימה לעמוד בראש ועדת האלתור ולחפש מוצא משפטי שיחלץ את הבוס מצרה.
עורך הדין המכובד המליץ על הקמת ועדה שגלגוליה השונים, כולל ועדת האינסטנט האחרונה, כבר מוכרים לציבור. בניגוד למעסיקיו, אביבי מבין שהבעיה בסיפור היא ציבורית ולא משפטית, אך הבוס התעקש ולכן אביבי הודיע: נקים ועדה ונקווה שיהיו בובות שיסכימו להשתתף בהצגה הזו. למרבה הפלא, זה אכן קורה ומחר יגיעו מישל דיין וגילי לנדאו, שני מאמנים מכובדים ושחקני עבר מפוארים, להשפלה פומבית ויתקשו להתעלם ממבטי הלגלוג של חברי הנהלת ההתאחדות.
מישל וגילי היקרים, את ההערכה כאנשי כדורגל כבר השגתם. שמכם פורסם בעיתון, אתם מועמדים רשמיים לאימון נבחרת לאומית, אולם בשלב הזה אתם צריכים להימנע מהמשך הביזיון.
בהתכנסות הראשונה פירסמה הוועדה אמות מידה שלפיהן יפנו למועמדים; בסופו של דבר פורסם קריטריון אחד, שהתווסף בעקבות העלאת שמו של יצחק שום, ולפיו מי שאימן נבחרת בעבר לא יכול להיות מועמד.
מידה אחת גדולה כן היתה בבחירה. מידה רבה של צחוק. שמו של איל ברקוביץ' זה לא בדיחה? הוא בכלל מעוניין בתפקיד? מה מניעיו הנסתרים של ברקוביץ' שמאשר להם להשתמש בשמו? את זה נדע כנראה בהמשך. מעבר לכך, ממתי ההנהלה יושבת עם מאמנים? הרי מאז ומעולם ההחלטה בעניין מאמנים התקבלה על ידי היו"ר וסגנו, כשהמזכירות רק מאשררת את זה. אז למה היו"ר האמיץ לא מינה את האחיין שלו והלך להתמודד עם הביקורת? למה הישיבה מחר לא פתוחה לתקשורת? חוץ מזה, על הצבעה חשאית שמעו בהתאחדות, או שלוזון בסך הכל מעוניין לראות למי יש אומץ לפתוח תיק עם המשפחה-
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו