השבוע מלאו שנתיים למותו של רלף קליין. מכבי ת"א דאגה להנציח את זכרו, אך איגוד הכדורסל ומינהל הספורט עדיין לא מצאו את הדרך. חבל שהדור הצעיר שלא זכה להכיר את רלף לא יידע על תרומתו של חתן פרס ישראל לספורט. רלף, ששרד את השואה בילדותו בהונגריה, עלה לארץ וכיכב במכבי ת"א. לימים היה מאמן הקבוצה והוליך אותה לתואר אירופי ראשון ב-1977. חמש שנים לפני כן הדריך את נבחרת הנוער בכדורסל, שסיימה במקום הרביעי באליפות אירופה עם ניצחון היסטורי על הנבחרת המקבילה של בריה"מ. ב-1979 היה שותף בכיר להישג השיא של הספורט הישראלי בענפי הכדור, כאשר הוביל את נבחרת ישראל לזכייה במדליית הכסף באליפות אירופה בטורינו. בתחילת שנות ה-80 מונה למאמנה של סאטורן קלן ומאוחר יותר הדריך את נבחרת גרמניה במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 84'. עבור ילד ששרד את זוועות השואה זו היתה סגירת מעגל. בהמשך חזר לארץ ואימן שוב את נבחרת ישראל, מכבי והפועל ת"א. עד יומו האחרון השקיע בצעירים ובצעירות, שלהם הקנה את יסודות הכדורסל. גביע המדינה לנוער נקרא ע"ש יגאל דר. מדוע לא פועל איגוד הכדורסל לקרוא את גביע המדינה לבוגרים ע"ש רלף? כל המאמנים כאן היו חניכיו בתקופה זו או אחרת, ובאמת הגיע הזמן שהממסד הספורטיבי יפנים שבלי מסורת ובלי הישענות על ענקי העבר אין לספורט שלנו תקומה. זה נחמד כאשר הוועד האולימפי מקים לעצמו מוזיאון או כאשר ההתאחדות לכדורגל מקימה את בית הנבחרות, אבל רלף היה יחיד בדורו: את הישגיו קשה לשחזר, אם לא בלתי אפשרי, והגיע הזמן להנציחו. הגביע הוא מפעל של האיגוד, אבל גם המינהלת תעשה שירות לציבור אם תקרא את טורניר פתיחת העונה על שמו של אחד המאמנים שהתחילו כאן את סאגת הכדורסל, ולא נמצא עימנו כדי לחזות בשקיעתה ובדעיכתה. במחשבה שנייה, עדיף שכך.
שנתיים לפטירתו של רלף קליין
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
