פרשת זועבי

הביקורת החריפה שהוטחה נגד החלטת הכנסת לשלול שלוש מזכויות היתר של ח"כ חנין זועבי (בל"ד) התעלמה מהעובדה כי אין זו הפעם הראשונה שבה הכנסת מחליטה להטיל עונש כזה על אחד מחבריה.

מרבית המבקרים ציינו כי זו החלטה חסרת תקדים, אולם הם טענו בלי לטרוח ולבדוק אם יש בסיס לטענה זו. המציאות מוכיחה את ההפך. כבר חמש פעמים בעבר נשללו זכויות יתר מחברי כנסת, בהם ערבים ויהודים. פעמיים נשללו זכויות מהרב מאיר כהנא, וזכויות נשללו גם ממוחמד מיעארי, האשם מחאמיד ואחמד טיבי.

ב-1984 החליטה הכנסת, לראשונה, לשלול ממנהיג תנועת כך דאז, מאיר כהנא, את זכות היתר שלו לחופש תנועה ללא הגבלה. זאת, לאחר שהיא הגיעה למסקנה שהוא עשה שימוש לרעה בזכות זו בביקוריו ביישובים הערביים. כהנא נהג לבקר שם, להסית ולהתסיס נגד האוכלוסייה הערבית, והכנסת מצאה לנכון לא לאפשר לו לנצל את זכויותיו כחבר כנסת למען פעילות מתסיסה. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1987, שוב נשללה אחת מזכויות היתר של כהנא - הזכות למשלוח דברי דואר ללא תשלום, וזאת בשל מכתבים ששלח לאזרחים ערבים ואשר כללו תוכן גזעני ופוגעני.

בשנת 1985 החליטה הכנסת ליטול חלק מזכויות היתר של ח"כ מוחמד מיעארי, ובהן הזכות לחופש תנועה בכל רחבי הארץ, וזאת בשל השתתפותו בעצרת לזכרו של פאהד קוואסמה בירושלים, שבה השמיע דברי הסתה.

ח"כ מיעארי לא השלים עם הגזירה ועתר לבג"ץ, שאכן ביטל את החלטת הכנסת וקבע שהיא התקבלה בחוסר סמכות.

בפסק דין, שהתקבל על חודו של קול (שלושה מול שניים), קבע בג"ץ את העקרונות המנחים לכנסת בכל הנוגע לשלילת זכויות יתר של חברי כנסת. בין השאר נקבע כי הסמכות של הכנסת בנושא זה היא סמכות מעין שיפוטית, ולכן יש לנקוט זהירות יתר בהפעלתה.

כמו כן קבע בג"ץ כי יש לבחון את קיומה של תשתית ראייתית הולמת, הכוללת נתונים עובדתיים, שממנה ניתן יהיה להסיק אם אכן חבר הכנסת עשה שימוש לא נאות בזכויות היתר שלו שלא למטרות שניתנו לו. ועוד הוסיף בג"ץ וקבע כי יש גם לשקול אם קיים חשש שחבר הכנסת הנוגע בדבר עתיד לנצל לרעה את הזכויות שהוענקו לו מכוח חוק החסינות, וזאת, בין היתר, בהסתמך על התנהגותו הקודמת ומתוך הערכה כי שלילת הזכות תפחית את הסיכון העתידי הטמון בהתנהגותו של חבר הכנסת.

בשנת 1993 החליטה הכנסת ליטול גם מח"כ האשם מחאמיד את זכותו לחופש תנועה לתקופה של שלושה חודשים, וזאת בשל השתתפותו בכנס הזדהות עם פעילי חמאס שגורשו ללבנון ודברים שנשא בו. חברי הכנסת שתמכו בענישה סברו שנטילת הזכות נחוצה גם כדי למנוע ממחאמיד הופעה במקומות שבהם התבטאויותיו יכולות לגרום להפרות סדר ולאלימות.

ב-2002 ביקש ח"כ מיכאל איתן מהליכוד ליטול מח"כ אחמד טיבי את זכות היתר לחופש תנועה בכל רחבי הארץ, וזאת בשל החשש שטיבי ינצל זכות זו לעימותים עם חיילי צה"ל על רקע התנהגותו בתקופת מבצע חומת מגן.

לא זכור לי כי במקרים שפורטו הושמעו בכלי התקשורת טענות שהכנסת פגעה בחופש הביטוי של חברי הכנסת. העובדה שבמהלך 61 שנות קיום המדינה עשתה הכנסת שימוש בסמכותה זו רק חמש פעמים (פעמיים נגד ח"כ מהימין ושלוש פעמים נגד ח"כים מהשמאל) מעידה כי הענישה הזו ננקטת במשורה. כמובן, בהקשר אחר, נשללה חסינותם של חברי כנסת, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה, וזאת לצורך העמדתם לדין פלילי בשל עבירות שביצעו במהלך כהונתם.

חשוב לזכור שזכות היתר ניתנה לחברי הכנסת כדי לסייע להם למלא את תפקידם כנציגי ציבור.

לכן מוצדקת התהייה אם בהצטרפותה למשט, ובידיעה שחלק מהאנשים על הסיפון עומדים לנקוט אלימות קשה נגד חיילי צה"ל, יכולה ח"כ זועבי לטעון שעלתה לאונייה במסגרת חופש הביטוי המותר לחבר כנסת? מסופקני.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו