הסתפק בכרטיס צהוב

לא סתם התעקש אתמול גיורא איילנד על המינוח "צוות מומחים". לא ועדת חקירה שמחפשת ראשים, צוות מומחים שבודק מה לא היה בסדר וממליץ על דרכים לעשות את זה יותר טוב בפעם הבאה.

יכול להיות שאם ראש הצוות היה אחר גם התוצאות היו שונות, חריפות יותר ואולי מתונות יותר. ועדיין, גם אותו מתחקר היה מתקשה להתמודד עם הקביעה הנחרצת הבאה של איילנד: לא היתה (ולצערנו עדיין אין) שום דרך אחרת לעצור ספינה כזאת בים. ב-45 הימים שחלפו מאז המשט נזרקו לחלל הרבה מאוד הצעות מטעם מומחים ומומחים מטעם עצמם. איילנד שוחח עם כולם, בדק הכל, וקבע: גם בפעם הבאה זאת תהיה השיטה. לפחות עד שימצאו (או ימציאו) קונץ-פטנט חדש. הקביעה הזאת היא במידה רבה קרש ההצלה של צה"ל מהקונספציה שבה נשבה. אותה קונספציה שמנעה ממנו לשכלל את תוכניתו המבצעית ולהתאימה לתרחישים משתנים; אותה קונספציה שלא איפשרה למודיעין לחשוב ולחקור באמת; אותה קונספציה שלא איתרה - והתריעה - שאנחנו צועדים לקראת כישלון.

יהיו בצה"ל שיאמרו שזה היה כחוט השערה מלהיגמר אחרת. שאם 15 החיילים שירדו ראשונים מהמסוק היו מתייצבים מהר יותר על הסיפון העליון, כל הבלאגן היה נחסך. אפשר שזה נכון, ואולי טוב שזה לא קרה. אחרת התקלה היתה גדולה יותר בפעם הבאה. כך הרווחנו לקחים ומידה מסוימת של צניעות. ברמה הצבאית-טקטית הלקח המיידי הוא שצריך לצבור יותר כוח, יותר מהר. ברמה האופרטיבית נדרש תיאום גדול יותר. וברמה הלאומית-אסטרטגית? לשם איילנד לא הוסמך להגיע, אבל שפת גופו שידרה את התשובה. כמי שעמד בראש המל"ל הוא יודע שגם בפעם הבאה זה יהיה צה"ל לבדו. עוד סיבה לא לערוף את ראשו של מי שעוד מוכן כאן לקבל אחריות.

ולכן הסתפק איילנד בכרטיס צהוב. ממילא שישה שבועות אחרי, כל העסק נראה אחרת מאשר באותו בוקר יום שני שבו נדמה היה לרגע שהשמיים נפלו. ומי יודע? מחר אנחנו עלולים לקום לבוקר כזה בדיוק.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו