"מוות ליהודים", לא לישראל

חמאס אולי מבודד כפי שלא היה אף פעם, אבל לא תושבי עזה. העולם אמנם התעייף מהסכסוך במזרח התיכון אבל בטח לא הקהילות המוסלמיות בערים שונות בעולם, שעם ארגוני שמאל ונציגי הירוקים עדיין לא החליטו אם הם יותר פרו־פלשתינים או יותר אנטי־ישראלים. המציאות הזו אינה חדשה. כבר במהלך האינתיפאדה השנייה ראינו כיצד האלימות אצלנו מצליחה לצאת מגבולות האזור ללא עזרה של מכון הייצוא. ומי שילם אז את המחיר? הקהילות היהודיות.

ובכל זאת, מה שקרה שלשום בפאריס היה עליית מדרגה. במהלך הפגנת תמיכה בעזה/תיעוב לישראל יצאו אלפי מפגינים, בעיקר מוסלמים, בני מהגרים מהרובע ה־18 במזרח העיר. הסיסמאות היו מאוד לא מחמיאות, חלקן הגדול היה אפילו אנטישמי. בצרפת קיים חוק האוסר הסתה לשנאה על רקע גזעני. עבריינים לא חסרו בהפגנה. "מוות ליהודים" צעקו שם. לא לישראלים. ליהודים. כמעט במקביל כמה עשרות מחברי הקהילה היהודית בפאריס, התומכים בצורה כמעט עיוורת בישראל, החלו באירוע תמיכה בישראל בבית הכנסת ברחוב דה לה רוקט. כמה סימבולי: "רוקט" בצרפת זה גם רקטה.

כך או כך, חלק מהמפגינים הגיעו עד לבית הכנסת. האלימות חגגה. פאריס של 2014 נראתה פתאום כמו זו של 1940. את תפקיד הפשיסטים של אז מילא הפעם אספסוף מוסלמי. גם אם זה היה צפוי, זה היה חמור. "זה חמור כשתוקפים בית כנסת, ועוד יותר חמור כאשר מוסלמים תוקפים בית כנסת מלא במתפללים, וכמעט שאין כוחות ביטחון במקום", אומר לי מארק, נבחר ציבור יהודי של עירייה סמוכה לפאריס. מארק לא רק זועם על המפגינים האלימים, ועל כוחות הביטחון שכמעט שלא היו במקום. הוא זועם לא רק על כך שמאבטחים יהודים מקומיים היו צריכים עם כמה שוטרים להיאבק על הגנת בית כנסת בפאריס, הוא כועס גם על אמצעי התקשורת המקומיים, שמבליטים כבר שבוע כל תקרית בעזה - אבל את התקרית כאן בבית בפאריס נגד יהודים אינם מזכים בסיקור נאות. "בושה", הוא אומר לי.

אלא שנשיא צרפת פרנסואה הולנד וראש ממשלתו מנואל ואלס גינו קשות אתמול את המקרה. בצדק. רק לפני ימים אחדים פירסם שר החוץ הצרפתי, לוראן פאביוס, מאמר שבו כתב כי צרפת אינה אנטישמית. זה נכון אבל יש בה אנטישמים. ונגדם צריך להיאבק. באופן נמרץ.

יהדות צרפת היא פטריוטית. אני מכיר אותה היטב. חייתי לצידה כעיתונאי בפאריס יותר מ־16 שנה. אני זוכר כיצד להפגנות תמיכה בישראל הם תמיד הגיעו עם דגלי צרפת בזמן שבני המהגרים שורקים בוז במשחקי כדורגל להמנון הצרפתי. צריך היה לזכור זאת דווקא ב־14 ביולי.

"כאשר בתי כנסת מתנהגים כמו שגרירויות, אין זה מפתיע שהם נהפכים מטרות לאותן התקפות כמו שגרירויות". את הציוץ הזה צייץ בשבת בטוויטר פייר מינאר, נבחר מטעם הירוקים, אחרי שבקבוק מולוטוב נזרק לעבר בית כנסת בפרבר אולנה סו בואה.

אז אם נבחר צרפתי כותב דבר שכזה, לאיזו התנהגות נצפה מהאספסוף?

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!