ממשיך לנגב את הדמעות

די, כמה אפשר לסבול בגמרים של מונדיאל? גם אם פול, התמנון המנוול, קילקל לי את הגמר עוד רציתי להאמין שדווקא הדור של 2010 ינקום למען הדור של 1974. הדמעות הראשונות שלי בכדורגל היו באותה שנה. האחרונות היו אתמול. כשאתה אוהד את הולנד במונדיאל, מן הסתם עוד נבכה הרבה גם בעתיד.

אבל אני חייב להודות ב-74' הייתי ילד גמור, ב-78' הייתי נער עצוב, ב-2010 אני איש מפוכח: הנבחרת הטובה ביותר ניצחה ומהולנד של קרויף נשאר לי רק ה-ק של קויט וגם אותו משום מה בחר המאמן ההולנדי להחליף במקום את ואן פרסי החלש.

אז בסך הכל אחרי שתי סטירות מצלצלות, הרבה יותר מבובוזלה - בשני גמרים - שמהן בדרך כלל אתה לא קם, אנחנו אוהדי הולנד במונדיאלים הגענו באופן מאוד לא צפוי לגמר של 2010. רק במונדיאל מוזר כמו זה חשבנו שאפשר אולי לעשות משהו. משהו גדול. כמו גביע עולמי.

במשך החצי השעה הראשונה היתה לנו תחושה ש-22 השחקנים – בעיקר ההולנדים - ביקשו להתחשב בעם הדרום אפריקני, בנלסון מנדלה ובמי שגילם את דמותו בהוליווד מורגן פרימן (שהחליף אותו גם ביציעים ביוהנסבורג) כשבחרו לשחק בדקות הראשונות דווקא רוגבי. אולי כדי להזכיר לעם בדרום אפריקה גביע עולם שדווקא בו הם זכו, כשאירחו אותו ב-1995, להבדיל מזה שבו הודחו כבר בסיבוב הראשון, אבל מה איתנו הצופים? לא מתאים להולנד, גם לסיים 90 דקות ב-0:0 וגם לנצח 3:6 בצהובים. מה פלא שהגיע האדום בהארכה (הנטיחה). כמו זידאן לפני ארבע שניםף אדום שבישר הפסד.

כשרובן שעט בדקה ה-61 לעבר השער ההולנדי – לבד - ראינו שער. רובן אולי ראה את פול התמנון לצידו של קסיאס, אחרת לא ניתן להבין איך הכדור הזה לא נכנס. ברגע הזה הבנו כי ההחמצה של רנסבריק ב-78 נגד ארגנטינה היתה רק אחת מתוך סדרה של החמצות הולנדיות בגמרים. למען האמת, עכשיו בסיוטים במקום לראות את רנסבריק אני אראה את רובן. לפחות גיוון.

אח פול אם רק היית כשר מה הייתי עושה לך...

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו