מרוצה מהעלייה של ספרד לגמר

המשחק הפגיש בין הנבחרת הטובה באירופה בשלוש השנים האחרונות, ספרד, לבין הנבחרת המרשימה במונדיאל, גרמניה, והיווה התמודדות בין סגנונות מנוגדים. בעוד ספרד ידועה ביכולת האבסולוטית שלה להחזיק בכדור, גרמניה הוכיחה הקיץ שוב מה כוחה של התקפה מתפרצת ושיכללה את השיטה הזו לכדי אומנות.

ההבדלים כמובן נובעים מאופי השחקנים. כל שחקני הקישור הספרדי אוהבים לקבל את הכדור לרגל ולגרמנים לעומת זאת שחקנים המסוגלים לקבל את הכדור לשטח ולצאת מהר קדימה. דל בוסקה הפתיע שהשאיר את טורס על הספסל לאחר חמישה משחקים, כשוויה חוזר למקומו הטבעי במרכז ההתקפה ופדרו נכנס על מנת להוסיף את מימד המהירות שהיה חסר במשחקים הקודמים. בפועל זה לא קרה כי פדרו במקום לשחק על הקו נמשך יותר ויותר למרכז ונתקע בצפיפות הגרמנית כך שספרד החזיקה כצפוי בכדור, אך במסירות רוחב בלבד.

מצד שני הגרמנים התייצבו קרוב מדי לשערם ומשם הדרך למתפרצות היתה ארוכה כך שהתוצאה היתה מחצית ראשונה איטית וחלשה בה נראו רוב השחקנים כמי שנושאים משקולות על רגליהם.

כשבסטיאן שווינשטייגר הצהיר ערב המשחק שספרד היא הנבחרת הטובה בעולם חשבתי שמדובר במלחמה פסיכולוגית, אבל צורת המשחק של הגרמנים העידה שהם באמת חושבים כך כי ראינו מהם משחק נרפה ומפוחד. הסבלנות הספרדית, גם אם לא הניבה תוצאות מיידיות, מתישה ומייאשת את היריב שפשוט רודף אחרי הכדור לשווא.

ואכן, במחצית השנייה הספרדים הגבירו את הקצב, פתחו טוב יותר לצדדים, שלחו את הכדור לעומק והציגו את הדקות הטובות ביותר שלהם בטורניר. באותו הזמן, הגרמנים המשיכו ביכולת הירודה כך שהשער ריחף באוויר והמשחק נראה לפרקים ארוכים כמו כדוריד, כשהספרדים מנסים למצוא את הפרצה על מפתן הרחבה עד הנגיחה המכריעה של פויול.

בסיכומו של דבר המשחק איכזב כי רק נבחרת אחת הגיעה אליו. למרות ההדחה, נזכור לגרמניה את ההצגות נהדרות נגד אנגליה וארגנטינה, אבל מבחינת סגנון וגישה טוב לכדורגל העולמי שספרד תהיה על המגרש ביום ראשון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו