לחשוב על הקורבנות שיהיו

בימים אלה כשהאלפים צועדים עם משפחת שליט אנו שומעים את רבבות הקולות הקוראים לבצע עכשיו, מיד, את עיסקת חילופי השבויים, בכל מחיר.

ואני, בעיני רוחי, כבר רואה את הקורבן הראשון שייפול בידי רוצח סדרתי ממשוחררי עיסקת שליט. ואז לא נוכל לומר שלא הזהירו אותנו: אם טרוריסטים רוצחים שפוטים ישוחררו - הם יחזרו לעסוק בטרור.

יחצני הקמפיין וכתבלביהם יאמרו: המלחמה נגמרה, הטרור נגמר, הסכנה ששחרור הרוצחים יביא לגל טרור מופרכת, ההורים השכולים רואי שחורות הם, הורים לא שקולים. אף אלוף הפיקוד גויס לטעון שהוא יידע להילחם בטרור, כמו שידע להילחם ב-2003, עת ראש השב"כ דאז, אבי דיכטר, הצהיר שנכשלנו במתן הגנה לתושבי מדינת ישראל. והרי אמרו לנו.

גם בני משפחות הרוצחים בעזה קיימו מצעד וקראו לממשלת חמאס לא לוותר ולא להתגמש, וגם החרו וקראו למשתתפי צעדת שליט ללחוץ על ממשלת ישראל לשחרר את הרוצחים.

אין דמו של החייל השבוי החי שונה מדמם של אלה שייהרגו על ידי משוחררי עיסקת הדמים הזאת. "לשחרר את החייל בכל מחיר", זועקות הכרזות של משתתפי ההפגנות והעצרות. "אנו רוצות את הילד בבית", צורחות המפגינות בכיכר. ובעתיד הלא רחוק, מעל קברו של אותו קורבן ראשון, תמים אף הוא שצעד ושאג "בכל מחיר" בצעדת שליט, נוכל להכריז שמחקנו מזיכרוננו הקולקטיבי את האוטובוסים השרופים, בתי הקפה המדממים, הקניונים המרוסקים והדיסקוטקים המנופצים, וכמובן את 1,100 הקורבנות שהיו.

האם באמת נוכל להכיל 300-200 הרוגים אזרחים בשנה מטרור? כי אנו יכולים להפוך את המשוואה - האזרח מגן על החייל, ולא להפך. יהיו כמה הורים שכולים שיקראו לשיקול דעת הגיוני ולהגנה על המרחב האזרחי, אבל הרוב יתעלם מהם, כי הרי הם לא שקולים.

הכותב הוא אב ששכל את בנו יובל בפיגוע בקו 37 בחיפה ב-2003

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו