גרמניה האחרת

נרשה לעצמנו להיות לרגע פרובינציאליים ולקחת תמונה אחת מהמשחק בקייפטאון בין גרמניה לארגנטינה. דקה 90, ואוהדים ישראלים עם צעיפי בית"ר ירושלים, הארד קור יציע מזרחי, שרים בקולי קולות: "דויטשלנד, דויטשלנד". אתמול בערב, בקייפטאון, דרום אפריקה, על שפת האוקיינוס האטלנטי נבחרת גרמניה כבר לא מסמלת בונקר משמים אלא כדורגל שמח. גארי ליניקר כבר לא אקטואלי.

גרמניה, זו עם הנשר על החולצה, זו שאוהדיה שרו בקולי קולות אתמול: "פיר צו נול" - ארבע אפס - וסחפו אחריהם אוהדים מכל העולם שנישבו בקסם של ה"מיינשפט". והם עשו זאת בסטייל, מול הנבחרת שבשישי בערב אוהדיה כאן ובארץ חגגו בקולי קולות את הדחת ברזיל.

הגרמנים ישבו בשקט, ראו את הדרום-אמריקנים משתלטים על הכיכרות ונתנו אמון בפיליפ לאם, שאמר כאן "שארגנטינה זו לא אנגליה, זו נבחרת חזקה". ההסתלבטות הזו התבררה כטעות של ממש: האנגלים היו יריבים יותר חזקים מהארגנטינאים. אפילו האוסטרלים בסיבוב הראשון השתדלו יותר.

אז אתמול מסי, זה שמפמפים לכם אותו בראש בכל מקום, נעלם בפעם המי יודע כמה במשחק גדול. אולי המונדיאל הבא שלו יהיה זה שישים אותו באותה שורה עם מראדונה.

עד אז, כשהילד שלכם מבקש חולצה של הכוכב הארגנטינאי או רוצה חולצה של ברצלונה כי לכל הילדים האחרים יש, תציעו לו חולצה של נבחרת גרמניה. אולי של באיירן מינכן. מינימום שוויינשטייגר. כי חינוך לשינוי ולהשקפת עולם ליברלית מתחיל בגיל צעיר, תשאלו את הגרמנים.

עכשיו כולם בארץ הקודש מחכים לגמר הקלאסי בין גרמניה להולנד. זה שבפעם הקודמת שהתרחש, מדינה שלמה החזיקה אצבעות לצבע הכתום. מאז חלפו הרבה מים בריין והבנו שההולנדים הם בעיקר מיתוס. האוהדים הגרמנים הרבה יותר נחמדים, אלגנטיים ושמחים מכל האוהדים שראינו כאן.

אז אולי אף פעם לא נוכל לאהוב ולאהוד את הנבחרת הגרמנית, אבל מי שאוהב כדורגל צריך להעריך נבחרת ענקית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו