מתרשם מהיציבות של ברזיל

1. מה שהכי מוצא חן בעיני בברזיל זה היציבות שלה. למעשה, זה הכוח הגדול ביותר של הנבחרת של דונגה, שלאורך כל המשחק אתה יודע מה תקבל ממנה. דונגה בנה נבחרת בצלמו: יחידה לוחמת ומכונה מגובשת שמחויבת למאמן שלה.

ברזיל מציגה כדורגל יעיל ומסודר שמבוסס על הגנת ברזל. שימו לב שכל החמישייה האחורית שיחקה בכל המשחקים ולא הוחלפה אפילו פעם אחת, עוד סימן ליציבות גדולה. גם יתר חלקי הקבוצות עושים הגנה, מה שהופך את הקבוצה לכמעט בלתי חדירה.

2. גם הנבחרות של סקולארי ופריירה, שהביאו לברזיל את הגביעים הקודמים, היו פיזיות וטקטיות. דונגה, שהיה הקפטן ב-1994, הלך באותו קו. המאמן הצעיר התעלם מהביקורות, נתן אמון בשחקנים הוותיקים ועכשיו הם מחזירים לו בגדול. למעשה, אין אף שם צעיר ומבטיח שצץ במונדיאל הזה עבור ברזיל.

3. ארגנטינה וברזיל טיילו לרבע הגמר ולמעשה המונדיאל שלהם מתחיל עכשיו. אני לא רואה איך הולנד מנצחת את ברזיל ביום שישי. "הסלסאו" מבטלים את היריבות בקלות רבה ומסוגלים להבקיע בכל רגע נתון. המשחק שלהם נראה פשוט וקל ואני מאמין שהם יעברו את הולנד.

4. אי אפשר לסיים בלי מילה על השיפוט. שתי החלטות שגויות של השופטים שלשום שוב החזירו אותם למרכז העניינים. פיפ"א חייבת לצאת מהקיבעון ולהיעזר במצלמות בהחלטות החשובות. אני לא אומר שצריך להתחיל לרוץ למסך בכל החלטה של שופט, אבל בהחלט צריך לנצל את האפשרויות הטכנולוגיות במקרה של שערים ונבדלים שיכולים לחרוץ גורלות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו