כאן ועכשיו

ארבע שנים ארוכות צריכות לעבור כדי לנסות להעיר את הממשלה מתרדמת. ארבע שנים עוברות כדי ששר הביטחון שהיה בתקופה שגלעד שליט נחטף, עמיר פרץ, יופיע בתקשורת ביום רביעי, ויודה קבל עם ועדה שהיה אפשר לשחרר את גלעד כבר בשבועות הראשונים לחטיפתו. אני שמעתי אותו אומר זאת. אין גבול לחוצפת הפוליטיקאים: איפה היית אז, אתה, בתור שר הביטחון בתקופה ההיא-

רק לפני כמה ימים כתבתי על השדולה שקמה בכנסת לנושא גלעד, והתרעתי שם שכוונות טובות לא מספיקות. שדולה למען מטרה חשובה לא מתכנסת אחת לחודש אלא עובדת מדי יום.

זה הזמן שלכם, אזרחים שאכפת להם, להרים על נס את הדרישה לשחרור גלעד שליט. כי שחרורו של גלעד אינו שחרור האדם בלבד, הוא שחרור של ערכים שדוכאו כבר שנים רבות. לאט לאט, ככל שחולפות השנים, הצליחו הממשלות לדכא את ערך האדם החופשי במדינה. הצליחו להשכיח אצלנו רעות ואחווה. השכיחו אחריות של הזולת לכלל ושל הכלל לזולת. עם השנים זלגה הזילות גם לצבא (ותודה לאל - מאז התמנה גבי אשכנזי לרמטכ"ל צה"ל השתנו הסטנדרטים בצבא לטובה). חטיפתו של גלעד היא כשל נוראי של כל המערכות במדינה. כשל שהעיד, לימים, על זלזול של הדרג המדיני באזרח הקטן. כשלים אלה העידו על יהירות והתנהלות יצרית חסרת מוסר וחסרת אחריות. הגיעה השעה לעשות מהפך, וכן, להתחיל עם הלחץ האזרחי על הממשלה לסיים את הסאגה הנוראית של גלעד, חייל צה"ל. חייל בצבא שכולו מובנה מרגש האחריות של האזרחים כלפי מדינתם, ולכן עכשיו דורשים האזרחים את פירעון החוב. זהו חובן של הממשלות שנכשלו.

אני פונה אליכם, האזרחים. ראו את הדתיים האורתודוקסים, כיצד הם מתקהלים ומתאחדים כאשר הם מרגישים שמישהו מנסה לשנות את עולם הערכים שלהם. ראו ולימדו. כך צריכים כולנו לחבור עם משפחת שליט, ולקרוא בקול שירעיד את אמות הסיפים של בניין הממשלה: החזירו לחייל גלעד את החופש המגיע לו.

הרב שאול ישראלי ז"ל, שהיה חבר בבית הדין הרבני הגדול, הסתמך על הכלל האומר שלא הגבילו חכמים את זכותו של אדם לפדות את עצמו.

כיוון שהחיילים יצאו למלחמה בשליחות המדינה להגנת העם היושב בציון, הרי קיימת ועומדת התחייבות בלתי כתובה, אבל מובנת מאליה, שכל האמצעים שיש בידי המדינה - עליה לעשות כדי לפדותם במקרה שייפלו בשבי. וכשם שקיימת התחייבות במקרה שהם נפגעים במלחמה, לא נופל מזה החיוב לנקוט כל פעולה שהיא להוציאם מהשבי. וכיוון שמה שהמדינה יכולה לעשות מכוח החיוב שקיבלה על עצמה תמורת שירותם, הרי זה כאילו השבויים פודים עצמם. כך שלא קיימת שום הגבלה במקרה של גלעד, והתקנה הידועה "אין פודים את השבויים יתר על דמיהם" אינה תקפה.