הערך הספורטיבי של המשחק הארוך בהיסטוריה שהתקיים אתמול בטורניר ווימבלדון הלך לאיבוד אחרי השעה החמישית. אחרי השעה השמינית זה הפך להישרדות אולטראס, ומהמשחקון המאה - לקונספירציה של שני השחקנים יחד להיכנס לספר השיאים של גינס. כשהחושך התחיל להתקרב זה הפך לקרב על הכבוד. בינינו, אחרי השעה השביעית הכל קרה אתמול במגרש מספר 18 בווימבלדון, חוץ מטניס. על מה חושב טניסאי במצב כזה- מאהו עוד נראה היה כמי שמסוגל לחשוב קצת על מהות החיים אחרי השעה התשיעית. איזנר, לעומתו, התלבט ודאי אם זה יהיה בריא לאכול ב-48 שעות 80 בננות גם כשאתה שני מטר ומשהו גובה. אשלגן זה טוב לשרירים, אומרים, אבל לכל דבר יש גבול. שחקן טניס במצב כזה חושב בשלב ראשון איך לא ליפול מהרגליים. בשלב הבא, אם הוא עדיין בהכרה, הוא חושב "אם כבר הגעתי עד לכאן - עכשיו לוותר-" לא סתם אומרים שטניסאים הם עם של שרוטים. כשהם בדרך להפסיד משחק בקלות הם מרימים ידיים ומתחילים להכין את התירוצים למסיבת העיתונאים שאחרי ההפסד. אבל כשזה נהיה ארוך, מעייף, מעיק וממש כואב בכל הגוף, דווקא אז הם מחליטים להילחם עד חורמה. לכו תבינו. משחק כפי שראינו אתמול לא יכול להתרחש בגראנד סלאם אחר פרט לווימבלדון. ההגשות הן שהשאירו את המשחק הזה בחיים כל כך הרבה זמן, ולא משנה כמה וינרים ספרה הסטטיסטיקה בנוסף בדרך. על החימר בפאריס השניים היו במקלחת וכבר אחרי באגט או שניים אחרי ארבע שעות. המשחק, אתמול נכנס לספרי ההיסטוריה באינסוף קטגוריות: הכי הרבה זמן, משחקונים, כדורים, ווינרים, אייסים, בננות כבר אמרנו? אבל תשאלו בעוד שנה מי ניצח את המשחק הארוך בהיסטוריה. אף אחד לא יזכור. במשחקים מהסוג הזה הספורט הופך למשני, וכל מה שבדרך כלל לא חשוב. מי ניצח? שאלה מצוינת. לכל אחד התפקיד שלו. של השחקנים לעמוד על הרגליים כמה זמן שזה לא ייקח. שלי הוא להעביר את הטור בזמן לעורך. שלושתנו עמדנו במשימה.
על המשחק הארוך בהיסטוריה
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
