מאז נגמרה ההפגנה המרשימה של החרדים ביום חמישי, מתנהלים שני הצדדים סביב מציאת ניסיון הפשרה בצורה מצחיקה, שלא לומר מרגיזה. כבר כמעט שכחנו שבכלל מדובר בבנות, ילדות קטנות שכבר כמה חודשים טובים לא נמצאות בבית הספר ותקועות בבית. שני הצדדים מחליפים מסמכים ומהלומות, פשרות וסתירות, ומעל הכל חילופי האשמות, מבלי שום רצון כן לפתור את הדברים. החל מיום ראשון עסוקים כלי התקשורת ועם ישראל כולו בפלפולים על קוצו של יו"ד; מה אמר בית הדין? איך כל צד פירש זאת? מה ענה העותר? מה השיב לו החסיד? מדוע חזר בו בית הדין? מה נשאר לבית המשפט לעשות? איפה היה הרב שהודיע על פרישה? ואיפה לעזאזל ש"ס? כל ההתעסקויות האלה מוכרות יותר בהווי של ישיבה ופחות בחייהן של בנות צעירות, והצדדים עסוקים בלעקוץ זה את זה ולהוכיח עד כמה יריבם לא אמין. על פניו, הוויכוח נסב על נושאים חשובים וקריטיים - שאלת הגזענות במגזר החרדי ושאלת פסק ההלכה מול פסק הדין. שתי סוגיות אלה רק חיכו להתפרץ. טוב שמקיימים בהם דיון, ובניחוש לא פרוע כנראה שעוד נעסוק רבות בשאלות האלה בפסקי הדין הבאים של חוק טל, הגיור, לימודי הליבה וקווי המהדרין. אז לחולי החדשות וכמובן לנו, המתפרנסים מכך, הימים האחרונים מלאי ענייין. רק שהבעיה עדיין רחוקה מפתרון. כמי שמכיר את הסיפור על בוריו, ושומע את שני צדדיו ללא הפסק, יש בידי רק מסקנה אחת: מספיק זה מספיק. הגיע הזמן להביא מבוגר אחראי, ולמצוא את הדרך לצאת מהתסבוכת הזאת. אמנם זה יהיה גדול מדי ואולי קצת חצוף לבקש להכריע בשאלת הגדולות של הגזענות או בשאלת השופט מול הרב - שאלות שלא נפתרו 60 שנה וכנראה גם לא ייפתרו ב-60 השנים הבאות - אבל לפחות בעניין הבנות המסכנות אפשר כבר בהחלט לפתור את העניין. כל מה שצריך הוא קצת רצון טוב.
עניין של רצון טוב
יהודה שלזינגר
הכתב הפוליטי של "ישראל היום". בעבר סיקר את תחום החרדים וכן את אזור תל אביב. הצטרף ל"ישראל היום" עם הקמתו ב-2007. בין כתבותיו הבולטות: הפרסומים הראשונים על אודות טיסת השבת, חשיפת פרשת הרב ברלנד, תחקיר על פרשיית אסתי ויינשטיין, מרד האדמו"רים על הקורונה שהביא לביטול אירועים המוניים והצלת חיים של ממש, חשיפת קולו של עמנואל מורנו. כמו כן, זכה לראיין שלושה אנשים מעוררי השראה בשנותיהם האחרונות: אורי אורבך ז"ל, חני וינרוט ז"ל והרב אביחי רונצקי ז"ל. בעל תואר ראשון במשפטים. נולד בבני ברק, נשוי ואב לשלושה.
