ישראל העצימה אתמול את המבצע בעזה, בניסיון לגרום לחמאס למצמץ ולפעול להפוגה. כחלק מכך, הוכפל כמות המטרות שהותקפו, ונכללו בהן במכוון בתי המגורים של כל צמרת הזרוע הצבאית, שבה מפקדי גזרות הלחימה בעזה, בחאן יונס וברפיח. הרעיון ברור: לייצר "מחיר הפסד" ולחץ מצד בני משפחה, שיפחדו לאבד את כל עולמם.
בצה"ל ובשב"כ טענו אתמול שהפעילות הזאת יעילה ומרתיעה. מנגד, היקף הפעילות מצד חמאס מוכיח שהארגון נחוש להילחם ופועל תחת תוכנית אש סדורה שכוללת שיגור מדוד של רקטות לשלל יעדים, תוך כדי הקפדה על הכנסת ערים נוספות מדי יום למעגל הלחימה. לתל אביב ולירושלים שהותקפו שלשום התווספה אתמול בבוקר זכרון יעקב, ובשעות הערב דימונה - עם כוונה מוצהרת לפגוע בכור בדימונה.
בישראל לא הופתעו מטווח הרקטות. כבר לפני כמה חודשים התקבלו אינדיקציות שברשות חמאס רקטות לטווחים של כ־140 ק"מ, אם כי לא היה ברור אם מדובר ברקטות תקניות שהוברחו לרצועה או ברקטות שיוצרו בעזה. אתמול נפתרה התעלומה: לעזה הוברחה כמות קטנה של רקטות מסוג M-302, מאותו סוג שנתפסו לפני כמה חודשים. ועדיין, המספר הגדול של רקטות ארוכות הוא מייצור עצמי, M-75 לטווחים קצרים יותר (80-70 ק"מ), שכמה מאות מהן נמצאות ברצועה. די בפרט הזה להעיד כי חמאס הכין את עצמו ללחימה ממושכת, שבה יוכל לשגר כמות קבועה של רקטות למרכז הארץ.
אין ספק שחמאס מבקש לא רק להרתיע באמצעות הרקטות, אלא לגבות מחיר. "כיפת ברזל" המשיכה אתמול להציג נתוני יירוט מרשימים (יותר מ־90 אחוז), ולאפשר שמירה על שיגרת חיים במרבית אזורי הארץ. בכך היא גם שיחררה את צה"ל לפעול ללא הלחץ של נפגעים בעורף; לצד הפגיעה בבתי הבכירים ותקיפת משגרים, מפקדות ומנהרות, מושקע מאמץ אדיר במניעת הישג מבצעי מחמאס. גם אתמול סוכלה חדירת צוללנים מהרצועה, וההערכה היא שחמאס ימשיך לחפש הצלחה טקטית שתמונף להישג תעמולתי.
בישראל חלוקים באשר למצבו הפנימי של חמאס ברצועה. אין ספק שאחרי תקופה ממושכת שבה הוא דישדש אחר שאר הארגונים, שב חמאס להוביל את פעילות הטרור. מנגד, לא ברור איזו בשורה הוא יביא לעם הפלשתיני בסיום הלחימה. ספק אם הוא יצליח להשתחרר ממצוקתו האסטרטגית, ויש גורמים בישראל שסבורים שזאת סיבה מספיק טובה לנצל את שעת הכושר הנוכחית ולהעמיק את הפגיעה בו.
נכון לאמש, זאת אינה כוונת ישראל. המתקפה על הארגון קשה אמנם מכפי שמשתקף בתקשורת - והאפשרות לשילובם של כוחות קרקעיים בפעילות ממוקדת מוחשית מתמיד - אבל למקבלי ההחלטות בדרג המדיני והצבאי הבכיר אין כוונה להיקלע להרפתקה מסוכנת ומדממת ברצועה. הרעיון כעת, כמו ערב המבצע ובראשיתו, הוא להגיע לנקודת סיום שבה ישתרר שקט מוחלט בדרום, וחמאס יירתע מהפרתו במשך תקופה ארוכה.
אלא שנקודת סיום כזאת עוד לא נראית באופק. מצרים טרודה כרגע בבעיות פנים, ומשקיעה רק מאמץ שולי בתיווך. גם העובדה שחמאס מציב דרישות פתיחה גבוהות - שכוללות, לצד השבת השקט, גם את פתיחת מעבר רפיח, הזרמת כספים לתשלום משכורות ושחרורם מחדש של משוחררי עיסקת שליט שנעצרו לאחר חטיפת הנערים - מרחיקה כרגע כל אפשרות להסכם, ומבטיחה שההסלמה תימשך עוד כמה ימים, לכל הפחות.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
