מסכם את היומיים הראשונים

1. עד עכשיו אמנם לא הובקעו הרבה שערים, אבל המונדיאל הזה מדהים מבחינתי. האיצטדיונים פשוט פנטסטיים וגם האווירה נהדרת, למרות שלחלקכם בוודאי נמאס מהחצוצרות (בובוזלות) האלה. הרמה הכללית עדיין לא בשמיים, אך עדיין מוקדם לקבוע איזה מונדיאל צפוי לנו. צריך לזכור שמדובר במשחקים ראשונים, ונבחרות באות לשחק זהיר כדי לא ללכת הביתה אחרי משחק אחד.

2. לא התלהבתי מארגנטינה. אמנם מדובר במשחק ראשון וקשה להפוך את החומר האיכותי המשובח שיש למראדונה לנבחרת נוצצת בתוך שלושה שבועות, אבל ארגנטינה צריכה ואמורה להיראות הרבה יותר טוב בהמשך, ולא להסתמך על מצב נייח כדי לנצח נבחרת בינונית.

אחרי המשחק אתמול וינסנט אניימה לא יישאר בהפועל ת"א. השוער הניגרי הפגין ביצועים הרואיים, ובבית"ר ירושלים יכולים רק להצטער שבחרו לפני שלוש שנים את טברטקו קאלה במקומו. אניימה היה שווה להם יותר גם אז במעבר סיבוב בליגת האלופות, וגם עכשיו כשקורנפיין פותח במכירת חיסול. ניגריה בדקות מסוימות לא נפלה מארגנטינה.

3. לא הופתעתי מהניצחון החלק של דרום קוריאה על יוון. הימים שבהם הנבחרות האירופיות, אפילו מהדרג הבינוני, היו מפרקות נבחרות אסייתיות, חלפו עברו מן העולם. ב-2002 אמרו שההצלחה של דרום קוריאה היא בגלל הביתיות, העזרה מהשופטים ועוד כל מיני שטויות. דרום קוריאה משלבת שחקנים עם ניסיון ויכולת. שבעה מונדיאלים רצופים לא הולכים ברגל. יש להם משמעת טקטית, רוטינה של שחקנים. החולשה של היוונים היא המשך ישיר לתצוגה שלהם בבית המוקדם עם ישראל. אמנם הם עברו את אוקראינה בהצלבה ועלו לטורניר הגמר, אבל אין להם מה להציע פה. יוון פיגרה במהירות באופן בולט, והחוד שלהם כבד מאוד ובנוי על כדורי גובה. אם השיא של חריסטאס היה ב-2004 אי אפשר למשוך את זה גם למודניאל ב-2010. התוצאה הסופית עוד החמיאה ליוונים.

4. בצרפת הבעיה היא לא השחקנים אלא המאמן ריימונד דומאנק. אחרי שש שנים בתפקיד אנחנו לא רואים טביעת אצבע שלו. השחקנים משחקים ללא משמעת, כל אחד עושה מה שהוא רוצה ומול נבחרת עיקשת כמו אורוגוואי, לצרפתים לא היה הרבה מה להציע. זהו בית שוויוני שספק גדול אם הצרפתים יעלו ממנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו