נבחרת צרפת יוצאת לדרך עם שני מינוסים גדולים: הראשון בגלל היעדרות (זידאן) והשני בגלל נוכחות (דומאנק). הזכייה בגביע ב-1998 נראית היום כאילו היא לקוחה ממאה אחרת (בעצם היא כן) וגם ההגעה לגמר ב-2006 עדיין לא השכיחה את השלבים המוקדמים המביכים של נבחרתו של המאמן ריימונד דומאנק. צרפת תמיד הגיעה לאירועים הגדולים עם שמות מפוצצים שהקהל העריץ: פעם פלאטיני (יורו 84'), פעם זידאן (מונדיאל 98') ובין השניים היה ז'אן פייר פאפן (רק שהוא לא הביא תארים). הפעם הגיעה נבחרת הטריקולור לאליפות העולם ללא כוכב-על אמיתי אך בעיקר עם מאמן שנוא על כולם. דומאנק, פרובוקטור לא קטן, מתגרה בתקשורת, כשהחליט להפוך את נבחרת צרפת לנבחרת הכי מבודדת במונדיאל. אפילו יותר מצפון קוריאה. ב-1998 יצא עיתון הספורט הצרפתי, "ל'אקיפ", במתקפה חזיתית נגד הנבחרת של אמה ז'אקה. אלא שצרפת זכתה בסיום, והתנ"ך הספורטיבי של צרפת נאלץ להתנצל בפניו. כעבור ארבע שנים במונדיאל היפני-קוריאני היה העיתון זהיר יותר וסירב לחזות את הקטסטרופה הצפויה. אולי בגלל זה העיתון הוריד כפפות ב-2006 במונדיאל גרמניה כשהחל ה"רומן" בינו לבין דומאנק. המאמן ענה כי "ניפגש בגמר", ואף אחד לא האמין - אבל בסוף זה קרה על חשבון ברזיל. עם זאת, זה לא שינה את היחס כלפיו כפי שהיה עם ז'אקה. דומאנק בחר לשכן את שחקניו במלון פזולה בקניסנה בדרום אפריקה, מקום המתואר ע"י כלי התקשורת בצרפת כ"בסיס סגור". בידוד מרצון. הוא אפילו אוסר עליהם לקרוא עיתונים. ה"ל'אקיפ" ביקש להזכיר לו כי היום יש טלוויזיה, אינטרנט ואפילו מכשירים סלולריים שבאמצעותם יכולים קרובים לצלצל ולדווח. אבל דומאנק, שחקן תיאטרון חובב, בחר משום מה להתחפש הקיץ לקים ז'ונג איל, שליט פיונגיאנג. נבחרת הכדורגל של צרפת הפכה ב-98' וב-2000 (יורו) לדבק של אומה שלמה שנלחמת בבעיות פנימיות קשות ובהגירה. צרפתים רבים היום מעדיפים לחיות עם בעיות חברתיות ולא עם דומאנק. בכל מקרה, צרפת תנצח הערב: ניצחון על אורוגוואי - ויש שלוש נקודות בקופה, הפסד - ומותר לרדת עוד קצת על דומאנק היהיר.
