הקונספציה

לאחרונה התקיים כנס של המכון הירושלמי למדיניות שעסק בצורכי הביטחון של ישראל לאור תהליך השלום. שניים מבכירי האסטרטגים של ישראל, גיורא איילנד ויוסי קופרווסר, סיפרו בכנות מרשימה על מגעיהם הרבים בתקופות שונות עם אנשי הרשות הפלשתינית. המסקנה מכל הסיפורים היתה כי (אבל אסור לומר זאת בפומבי, כמובן) אין באמת עם מי לדבר. מנהיגי "הרשות" לדורותיהם לא רוצים שלום עם מדינה יהודית עצמאית. לכל היותר הם רוצים שביתת נשק שתאפשר להם להכריע את ישראל בעתיד בעזרת בני בריתם בעולם הערבי והשלישי, ולאחרונה גם באירופה ובחלק מהממשל האמריקני (כן, ישראל בבידוד נורא ומסוכן).

אך גם לו היה קיים רצון כן לשלום בקרב מנהיגי הרשות, המציאות מלמדת שהם לא מסוגלים לבצע שום פעולה שלטונית, אפילו לא השלטת סדר מינימלי בביתה. הם כן יודעים לשעבד את בני עמה, להחריב את הכלכלה המוצלחת שהם בנו בעמל תחת הכיבוש הישראלי, ולכוון את הכעס שלהם נגד ישראל.

במיליארדים שהגזלנים הצליחו לסחוט ממדינות העולם, ובעוד מיליארדים שהם סוחטים מבני עמם האומללים - בעזרת המונופולים הישראלים שעשו יד אחת עם גופי הביטחון של ערפאת כדי להפקיע מחירים על כל מוצרי היסוד בגדה, כפי שהם נוהגים לעשות בישראל - הם נעשו למעסיק הגדול ביותר בגדה. הכל תלויים בהם לפרנסתם. בעזרת המיליארדים שהם גונבים מדי שנה מסיוע החוץ הם גם הפכו למשקיעים, ואין איש עסקים בגדה היכול לפעול ולשגשג בלי הסכמתם, ובלי להעלות להם מס עובד פוליטי וכלכלי. בעזרת תעמולה שלא היתה מביישת את גבלס הם השתלטו גם על מוחם ורוחם של נתיניהם. הפלא הוא שיש רק עשרות ולא מאות מתנדבים לפיגועי התאבדות.

והנה על אף שהאסטרטגים המצוינים שלנו יודעים בדיוק מיהי הרשות הפלשתינית ומה יכולותיה ומעלליה, הם ממשיכים להקדיש את מירב זמנם למאמץ "להסתדר עם הצד השני", ולהמצאת כל מיני "פתרונות מוסכמים בין הצדדים". כשאתה שואל אותם מיהו בדיוק "הצד השני", מהם טבעו ויכולותיו, אין להם תשובה. אך, שוב, הקונספציה מנצחת את המציאות, והקונספציה היא שהמציאה "צד שני" למו"מ לשלום, אף על פי שאין צד כזה במציאות.

המסוכנת מכולם היא כמובן הקונספציה של נשיא ארה"ב, משיח השלום, המתכוון להקים במהרה בימינו מדינה פלשתינית עצמאית שתחיה בשלום לצד מדינת ישראל. כמובן, יש בכוחו של נשיא ארה"ב לכפות על ישראל "פתרון" כזה. אך מה תהיינה, בסבירות גבוהה, התוצאות של הקמת מדינה פלשתינית ברשות-

קרוב לוודאי שלאחר כמה חודשים יסולקו כנופיות המושלים במדינה הזו, כמו שנעשה להם בעזה. במקומם תוקם מדינת הלכה מוסלמית קיצונית. כמצוות ההלכה ואיראן, מדינת החמאס תפתח במלחמת טילים נגד מרכזי החיים בישראל, מלחמה שתאלץ את ישראל לכבוש את יהודה ושומרון, הפעם באמת (כרגע, למרות כל ההסתות, אין כיבוש ישראלי בגדה). כיבוש כזה - כפי שלמדנו מהמערכה בקרב אוכלוסייה צפופה כשהטרוריסטים בעזה התחבאו בתוכה - ילווה בעשרות אלפי פצועים והרוגים, ובמאות אלפי פליטים. הפלשתינים שיברחו לירדן יפילו את משטר המלך עבדאללה, ולאיראן יהיה בסיס נוסף לצד ישראל.

למרות הכוונות הטובות של אובאמה ושל תומכיו בגוש השלום הישראלי, שלום לא יכול לצמוח ממדינה פלשתינית, אך היא תעניק לארה"ב ולאירופה הזדמנות נוספת להוציא עוד מאות מיליארדים על פליטים ערבים מסכנים נוספים. זה בוודאי לא יסייע לפתרון המשבר הכלכלי החמור שלהן.

אך מה לא מקריבים למען הקונספציה-

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו