"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא יעזור למבקרים: המשטרה עובדת

,עודכן

הקו המחבר בין המשטרה שפיענחה את רצח הנער מוחמד אבו חדיר, למשטרה שפיענחה את רצח שלי דדון, למשטרה שכשלה בטיפול במוקד 100 של מחוז ש"י אך מיהרה לבדוק את עצמה ולהסיק מסקנות, למשטרה שכבר כמה ימים מתמודדת בירושלים ובכפרי המשולש וואדי ערה עם צעירים משולהבים וסופגת מהם אבנים, נאצות ובקבוקי תבערה, למשטרה שמתמודדת עם תושבים מבוהלים ממטחי קסאמים שנורים מדי יום בדרום, למשטרה שיום־יום מתמודדת עם סיכול פשיעה הוא - שזו אותה משטרה שבשבועות האחרונים חלקים בתקשורת ובציבור הפכו לשק חבטות.

אז נכון, כמו בכל ארגון, גם במשטרה יש עשבים שוטים, דוגמת אותם שוטרי מג"ב שתועדו מכים את בן דודו של הנער משועפט, או אותו ניצב שהתעסק עם שוטרות - ואותם חובה לנכש.

אתמול הוכח שחלקים מכלי התקשורת ניצלו גם את פרשת המעצר של עו"ד רונאל פישר כדי לחבוט במשטרה ובעומד בראשה משיקולים אינטרסנטיים, ושוב נחשפנו לכך שיש כלי תקשורת שאינם מפספסים שום הזדמנות להתייצב לצד הרעים. באופן די מפתיע, קולם של עורכי דין שביום־יום לשונם קלה נגד המשטרה, נדם הפעם.

ככל הנראה, רונאל פישר החזיק במידע אסור ועל כן חייבים לחשוף אם ומי היה הגרון העמוק שלו ביחידת ה־FBI המשטרתית (להב 433). אם החשדות נגדו יתבררו כנכונים, יש לשקול לפתוח מחדש תיקים שבהם יש חשד כי טופלו בידי עורך דין מושחת. נקודת האור גם בפרשה הזו היא שלאט־לאט מפרקים את השחיתות, ושמקומם של רבנים, פוליטיקאים, אנשי צבא, עורכי דין ואנשי אכיפת חוק שסורחים צריך להיות אחד: הכלא.

ועדיף שעה אחת קודם.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

איציק סבן

כתב משטרה

כתב "ישראל היום" לענייני משטרה לשעבר. התחיל את דרכו בתקשורת ב-1993. את דרכו החל ב"מעריב" ככתב בשפלה, ולאחר מכן שימש כתב צבאי ורכז כתבים. בשנת 2001 עבר ל"ידיעות אחרונות", שם שימש כתב באזור לכיש ורצועת עזה, ולאחר מכן כתב משטרה. בשנת 2004, בעת שסיקר פיגוע שבו נרצחו שלושה חיילים בהתנחלות ״מורג״ שבגוש קטיף, נפצע סבן ברגלו מאש שנורתה על ידי מחבל שהסתתר בקרבת מקום. כתוצאה מהירי רוסקה ירכו הימנית, והוא נותר חשוף על הקרקע וזעק לעזרה. תת-אלוף במיל׳ שמואל זכאי, שהיה באותה עת מפקד אוגדת עזה, היה זה שפינה אותו למחסה בקרבת מקום. לאחר שטופל במקום, פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים סורוקה שבבאר שבע. בבית החולים נותחה רגלו הימנית של סבן, והוא נותר נכה ברגלו. עם זאת, כעבור כחצי שנה של החלמה בביתו, שב סבן לסקר את ההתנתקות מגוש קטיף.

כדאילהכיר