סביר להניח שהאונייה הטורקית, "מאבי מרמרה", לא תזכה בפרק ואפילו לא בשורה במורשת הקרב של חיל הים הישראלי. אבל זה לא מונע ממפקדי החיל להיות דרוכים ומוכנים לקראת ניסיון המשט "ההומניטרי" לפרוץ את המצור על עזה. אף אחד בחיל הים לא חותם על תכולת הספינות. זהירות בטח שלא תזיק. שלשום, ערב שבת, נערכו כלי השיט של חיל הים לקראת היציאה לים. השאלה ליד הסטי"ל היתה מתי ייערך המפגש בים בין "חובבי עזה" לחובבי ציון. אבל בהמשך הפכה השאלה להיות: מתי בכלל יוצאים? הרצינות בבסיס חיפה היתה גדולה. המצלמות הרבות הזכירו לנו כי אוטוטו נפתח קרב חדש על התדמית. דומה כי המשט לרצועת עזה, המאורגן, מותר להזכיר, על ידי קרן סיוע הומניטרית טורקית בעלת אוריינטציה איסלאמית קיצונית, סובל מאי אלו בעיות: הראשונה טכנית. כלי שיט אחד כבר גילה סימני עייפות ונאלץ להעביר נוסעים ופעילים לאוניית האם. השנייה היא פוליטית: קפריסין לא כל כך הסכימה לשתף פעולה עם הפעילים שאולי הגיעו ממדינות רבות אבל בל נשכח שעל הפעולה מנצח דגל טורקי. הסירוב של קפריסין לשמש נמל ומקום מפגש למשט הכניסה את המארגנים ללחץ. למעשה רק "מאבי מרמרה" באמת אוטונומית. לשאר כלי השיט יכולות להיות בעיות שונות. זה עוד יכול להסתיים בפעילות הומניטרית של ישראל. ביליתי שלשום עם הלוחמים בהמתנה ליציאה ללב ים. חבורה רצינית ודרוכה ממתינה לביצוע המשימה. לא בטוח שלמערכה שכזו חונכו או אומנו לוחמינו בים: היום צפויים יותר מצלמות ורמקולים מאמל"ח. במלחמה המודרנית לא ברור מה חשוב יותר, הטילים או המצלמות? ובמשט הזה לא ברור מה משמעותי יותר, הסיוע או הפרובוקציה- על פניו התוצאה במערכה הזו ברורה: ישראל תנצח במערכה המבצעית כשתמנע מהמשט להגיע לעזה (נמל אשדוד אמור להיות תחליף סביר) ואילו ידידינו הטורקים עם מאות פעילים מרחבי העולם אמורים לנצח במערכה התקשורתית. לא בטוח שאנחנו קונים תוצאה הפוכה. אגב, ישראל רוצה באמת לצאת בסדר בסיפור הזה, אף על פי שזה לא הולך להיות פשוט. כוחות חיל הים אמורים לאגף את כלי השיט המפליגים למען עזה, למען המוסר ולמען צדק עולמי (אבל לא למען גלעד שליט, חלילה) ברגע שיגיעו לנקודה שתהיה קו אדום מבחינת חיל הים (סוד). האם לחיל הים אין הדרכים לחבל בכלי שיט שכאלה ולמנוע התקרבותם אלינו ואף למנוע את המחזות הצפויים? "אנחנו חיל ים, לא פיראטים", הסביר קצין בבסיס חיפה.
