לפעול ולהחזיר את ההרתעה

מתי צריך להגיב?

זו אחת השאלות שנשאלות תמיד בזמן הסלמה ביטחונית. האם להגיב לכל ירי ולחכות לירי הבא? האם כל זמן שהרקטות נוחתות בשדותינו עוד אפשר להבליג? האם רק כשזה נופל על בית, וחלילה פוגע, צריך להגיב? ואיך להגיב? האם על כל ירי להגיב בפעולה רחבה, או רק לחסל קיני משגרים? אולי לצאת לחיסול הטרור לחלוטין? כל זה בלי שהבאנו בחשבון את השיקולים המודיעיניים, המדיניים והפוליטיים ואת היכולות המבצעיות.

עד אתמול בלילה סברתי שיש מקום להבליג מול הירי מעזה. אך ברגע שהתברר לי מעל לכל ספק שהירי אינו רק עידוד של כנופיות אזוטריות, אלא הוא תוצר ישיר של חמאס, כאן כבר צריך לפעול כדי להחזיר את גורם ההרתעה.

האם יש מושג כזה שנקרא "גורם הרתעה"? האם הוא יכול לשרוד לאורך זמן? למדנו שלא. את הטרור אי אפשר לחסל לעולם. את הטרור אנחנו צריכים לנהל, ולהיאבק נגדו, תוך כדי אמונה שיש לנו יכולת לשלוט בלהבות. הסכסוך הישראלי עם הפלשתינים לעולם לא יסתיים בשדה הקרב, ועד ביאת המשיח אנחנו צריכים לשלוט במקצבים ולא להיות נשלטים.

הסיטואציה שבה אנו נמצאים עתה - היחלשות חמאס מחד גיסא וחוסר גיבוי ממצרים מאידך גיסא - יש בה כדי לצמצם באופן ניכר את יכולת החימוש ומילוי המחסנים של חמאס.

ברגע שחמאס הפר את ההבנות של עמוד ענן שהיו בשיתוף עם מצרים, לנו אין מחויבות כלפי מצרים, ובטח ובטח לא כלפי חמאס.

כשם שצה"ל עשה פעילות מקיפה באזור חברון לאיתור ולשיבוש עד כדי שיתוק של תאי חמאס, אני סבור שצריך לפעול כך גם ברצועת עזה; בעוצמה רבה, כדי לפגוע באופן משמעותי בארסנל התחמושת העצום שקיים שם ונאגר בשלהי שלטונו של הנשיא המצרי המודח מורסי.

פגיעה אנושה במאגר זה תקשה מאוד על חמאס לזווד את מחסניו בשנים הקרובות. מכאן שהשנים הבאות יהיו מבחינתו שנים של השקעה בכלכלה ובחברה, ולאחר מכן יחשבו פעמיים אם ההסלמה משתלמת - מפני שיהיה להם מה להפסיד.