סוגד לז'וזה מוריניו

1. הקבוצה היעילה ביותר באירופה הניפה אמש את הגביע וחגגה טראבל היסטורי. סיפור המשחק, בדיוק כמו סיפור כל העונה, הוא המאמן ז'וזה מוריניו. האיש הביא לדרגת אמנות את השליטה בשחקנים ואת הדבקות בתוכנית המשחק, ברמה המוכרת לנו רק מהכדורסל. היכולת שלו לרתום כוכבים מהדרגה הראשונה בעולם למטרה הקבוצתית פשוט מדהימה.

דוגמה קלאסית היא סמואל אטו. מכונת שערים בברצלונה, ואתמול - בדיוק כמו במשחק בקמפ-נואו - שימש כמגן נוסף באגף הימני, במקום במקומו הטבעי כחלוץ מרכזי, ועדיין נראה ברמת מוטיבציה בלתי רגילה. כל זה בשילוב כושר גופני עילאי והתאמת השחקנים החסונים לסגנון, תוך ניצול מצבים בצורה מושלמת.

2. רבים בוודאי לא אוהבים את סגנון המשחק של מוריניו. הרי כדורגל אמור להיות משחק של שחקנים ולא מאמנים. אבל צריך לתת קרדיט למאמן שיודע לגרום לקבוצתו להגן בצורה כל כך מושלמת, וזה יותר קשה מאשר ללמד התקפה. מאסימו מוראטי משלם את הסכומים הכבדים האלה כדי להביא גביע לאינטר, ולמרות שלא היה אף איטלקי בהרכב אי אפשר להתווכח עם התוצאות.

מאז שאני מכיר את הכדורגל באירופה, אני לא זוכר מצב שבו קבוצה איטלקית עלתה בלי שחקן מקומי, וזה מסביר את מה שמוריניו אמר בזמנו - שהוא לא אוהב את הכדורגל האיטלקי.

3. דייגו מיליטו הוא השחקן האולטימטיבי. שחקן בצלמו של מאמן. עובד קשה ונותן תוצרת. אתמול קיבל החלוץ שתי הזדמנויות; אין הרבה חלוצים שיודעים לעשות 2 מ-2, ובמיוחד שאת השני הוא עשה לבד.

4. באיירן אמנם חסרה מאוד את ריברי, ובהיעדרו הנטל כולו נפל על אריאן רובן הנהדר. הגרמנים שיחקו לא רע והחזיקו הרבה בכדור, אך נתקלו בהגנה איתנה ומושלמת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו