מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, יצאה אתמול למסע בן שישה ימים במזרח אסיה: ביפן, בסין ובדרום קוריאה. יועציה הכינו לה בימים האחרונים דו"חות שונים לקראת הפגישות - אבל מסקנות ועדת החקירה הבינלאומית שפורסמו אתמול, המטילות אחריות על צפון קוריאה בהטבעת משחתת דרום קוריאנית במארס, משנות את סדר העדיפויות של קלינטון בביקור. היא תצטרך להתמודד עם מארחיה באשר לשאלה כיצד יש לטפל בנציגת ציר הרשע האזורית, צפון קוריאה. תחת נשיאותו של דוויט אייזנהאואר הושגה ב-27 ביולי 1953 הפסקת אש בין שתי הקוריאות, שמעולם לא חתמו על הסכם שלום. שתי המדינות נשארו נפרדות כשרק קו הפסקת האש מפריד ביניהן והופך את חצי האי לאחד האזורים הטעונים בעולם. הטבעת המשחתת "שיאונן" ומותם של 46 אנשי צוותה הם האירוע החמור ביותר מאז מלחמת קוריאה. דרום קוריאה לא יכולה להבליג ומבטיחה תגובה הולמת, אבל היא, בדיוק כמו שכנתה מצפון, לא באמת מעוניינת במלחמה. הנושא צפוי להגיע למועצת הביטחון של האו"ם, שם תבקש דרום קוריאה יחד עם בעלות הברית שלה, ובראשן ארה"ב, להחריף הסנקציות נגד צפון קוריאה (מזכיר לכם משהו-). סין , בעלת בריתה של פיונגיאנג, כבר החלה במלאכת ההרגעה (דומה, לא-). לא ברור מדוע קים יונג איל החולה בחר להסלים המצב דווקא כשהוא שקוע במלאכת הכנת היורש. המערב תמיד התקשה להבין אותו ולהתמודד איתו. דבר אחד ברור: התקרית החמורה תקשה על חידוש השיחות בנושא פירוק צפון קוריאה מנשק גרעיני. הביקור של קלינטון במזרח אסיה צריך רק להמריץ עוד יותר את הממשל במלאכת הקודש של מניעה ממדינות ציר הרשע מלהשיג נשק גרעיני. החיים יהיו הרבה יותר קשים אחרי שהם ישיגו את מבוקשם.
