מדינת ישראל נעטפה באבל וביגון למראה שלושה צעירים זכים וטהורים, המובאים למנוחת עולמים באדמת הארץ. ארץ שבה נולדו, שאותה אהבו ושעל מזבח קוממיותה מסרו את נפשם.
האומה התאחדה סביב משפחות הנרצחים בתפילה ובתקווה. עיני נשים ואנשים מלאו דמעה משנתקבלה הבשורה שרצינו כל כך לברוח ממנה. הבשורה רדפה אותנו. מצוררים אכזריים שקמו עליהם להרגם, לא היה אפשר לצפות לקורטוב של רחמים. במזרח התיכון שבו אנו חיים, דם, יזע ודמעות הם מנת חלקנו כבר 120 שנה. פראי המדבר, שידם בכל, מנסים להפוך את השמחה בחיינו לגשר בין יגון ליגון. את המתנה הזאת לעולם לא נעניק להם. עם ישראל חי ומוכן לשלם את מחיר החירות ככל שיצטרך. הגלות הסתיימה לנצח נצחים.
יהודים נרצחו בפשעי שנאה במשך כל שנות גלותם. בעקבות טבח היהודים בתקופת מסעי הצלב נוספו לתפילה הפסוקים "יזכרם אלוקינו לטובה... וינקום דם עבדיו השפוך... כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענווים". בימי הגלות רק אלוקים היה יכול לממש את זכות הנקמה.
מאז ה' באייר תש"ח, היהודים שוב יכולים לנקום בעצמם. ליהודים יש ממלכה ויש ברזל ואין עליהם עוד מורא הפריץ. מהות העצמאות והחירות, בין השאר, היא היכולת לאחוז בנשק, להרתיע חורשי מזימות ולהעניש מפגעים. הזכות לנקמה אינה מסורה לפרטים, יש ממשלה נבחרת ועליה לקבל את ההחלטות הראויות והמתבקשות לנוכח המעשה הזדוני של רצח הנערים.
כל בר דעת מבין שמדינת ישראל אמורה להגיב בעוצמה על פגיעה באזרחיה. הזכות לחיות בביטחון מצויה ביסוד האמנה החברתית במדינות דמוקרטיות. הנהגה נבחרת חייבת לעשות כל מאמץ על מנת להבטיח את שלום האזרחים, בין שמדובר בדרכי הארץ, בכבישיה ובכיכרותיה, ובין שבאזרחים שכבר שנים רבות חייהם מיטלטלים מפגיעתם הרעה של טילים הנורים מעזה.
הנקמה מצויה בבסיס המבנה הנפשי של בני אדם. כבר בספר בראשית שמעון ולוי יצאו למסע נקמה נגד אנשי שכם שהתעללו באחותם. אלוהים עצמו מכונה לא פעם בכתבי הקודש "אל נקמות". עם זאת, חשוב להפנים כי הרצון לנקום הוא יועץ רע ומתעתע. תפקיד ההנהגה בימים כאלה הוא לתעל את האנרגיות ואת הציפיות של הציבור לתגובה ראויה, שתתבסס על מכלול רחב ומורכב של שיקולים, בלי להתלהם ובלי לקבל החלטות פזיזות וחסרות אחריות.
בשעות האחרונות נשמעות הצעות נקמה של פוליטיקאים, המבטאות חוסר הכרה במורכבות ההחלטות הנדרשות. פוליטיקאי רואה לנגד עיניו את קהל מצביעיו, מדינאי אמור לראות את טובת המדינה ואת ההשלכות הרחבות של התגובה.
ענישה קולקטיבית רבת היקף משרתת את מטרות המחבלים. הרי הם רוצים יותר ויותר פלשתינים ממורמרים שיצטרפו אל מעגל האלימות. חובה לזהות את המנהיגים, את המסיתים ואת המבצעים ולהתמקד בפגיעה בהם. מדינת ישראל חייבת לבנות ללא הרף ביהודה ושומרון מכוח זכותנו המוסרית וההיסטורית, אולם אין לראות בבנייה אקט של ענישה.
חשוב מכל שהתגובה תהיה כזו שתוכל ללכד מאחוריה את רוב העם, שהרי כוחו של צה"ל הוא כעוצמת האחדות של עם ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו