מפעל הגביע הישראלי לא ידע הרבה ערבים עלובים כמו אתמול. מסכן אבי לוזון, שרק ההצלחה של האחיין ניחמה אותו קצת בטקס הקבורה הרשמי של העונה הזו. לואיס פרננדז ישב לידו והרגיש כאילו שבט הזולו משחק נגד שבט מסאי אחר ובסיום הערב מחלקים פיל לקבוצה המנצחת. ועוד באמצע היתה הפסקת חשמל קטנה. אין מה לעשות, אם אין לפחות שתי קבוצות גדולות באיצטדיון רמת גן, מדובר באירוע עצוב. לא צריך את בית"ר או משהו בסגנון הזה. מספיק הפועל ב"ש בשביל להדליק את האיצטדיון. אתמול בשלהי המשחק בין הפועל ת"א לרמת השרון, היציעים המרכזיים עמדו ריקים ואוהדי רמת השרון נתקעו ביציע חשוך כאשר הם נראים כמו אוהדי ההתאחדות לכדורגל. וזה לא שבמשחק הראשון אוהדי בני יהודה ואשדוד נתנו לנו הרגשה שאנחנו במעמד חגיגי. שתיהן פנו לאלוהי שמיים בלהיט החסידי: "אין לנו על מי להישען". אולי ככה זה כשהאיצטדיון כל כך מיושן והכיסאות נכנסים לך עמוק בגב, אז אין גם על מה להישען. והיה גם את שי שטרית שהחריב לרמת השרון את החלומות. לא ברור מי קימבן לו את הסיפור הזה של חצי גמר הגביע, אבל הפנדל שהוא נתן להפועל ושהכריע את המשחק, היה מפוקפק להפליא. תשאלו את אנשי מכבי חיפה, הם כבר בטח היו ממציאים לזה קונספירציה אופיינית מתובלת בקורטוב של קיפוח על רקע עדתי. אז עכשיו הפועל ובני יהודה נפגשות בגמר הגביע ונוצרה פה סיטואציה מעניינת. בני יהודה כרגע יכולה להשיג את הכרטיס לאירופה הן דרך הגביע והן דרך הליגה. הפועל, מצידה, קיבלה אתמול מסר ברור וידוע מהאוהדים שלה: תפרקו את מכבי חמש או שש אפס, ואנחנו מוכנים לוותר על האליפות. העיקר למחוק את המועדון הצהוב מהזירה הספורטיבית בישראל. אנו עומדים אם כך, לפני שבת היסטורית, לכאן או לכאן.
