הספר "מלחמות היהודים" הפך לרב מכר משתי סיבות עיקריות. הראשונה: העניין הגובר בהיסטוריה היהודית בימין. השנייה: החיפוש הנואש של השמאל אחרי סיוע רעיוני לקלישאות השלום שהובילו את ישראל ממלחמה למלחמה.
ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, כך משוכנעים גדולי ההיסטוריונים. אך טועה מי שלא מוכן ללמוד מלקחיה. האירועים ב"מלחמות היהודים" מלמדים שקנאות מסוכנת. בין אם מדובר בקנאות ימנית ובין אם בקנאות שמאלנית. אין הבדל מהותי בין קנאי "תג מחיר" לבין קנאי השמאל המשתפים פעולה עם הפלשתינים במאבק נגד הגדר שנועדה להגן על ישראלים. אין לשום קנאי מונופול על האטימות, הזדון והטיפשות.
"מלחמות היהודים" מורה לנו כי כשהיהודים מאוחדים יש להם סיכוי נגד הגדולים והקשים שבאויבים. בניתוח היסטורי קשה מאוד לדעת מה היה קורה אילו. אך רבים סבורים כי אם היהודים היו מציגים חזית אחת מול הרומאים התוצאות היו שונות. בין אם מדובר בהישג בקרב ובין אם בניהול משא ומתן מול הצרים הצוררים.
קנאי ימני שהאמין כי במעשה אלימות ניתן לעצור את תהליך השלום שאליו התנגד טעה, ובגדול. המעשה הנואל שלו היה הסיבה העיקרית לחוסר יכולתו של הימין להתמודד עם גזירת הגירוש מגוש קטיף. באותה מידה טועים קנאי השמאל המאמינים כי במעשי מלשינות, גניבת מסמכים סודיים ופגיעה בחיילי צה"ל במחסומים, ניתן לקדם את "תהליך השלום".
יוסף בן מתתיהו, או בשמו הנוכרי יוספוס פלביוס, חצה את הקווים וסביר להניח שאף ייעץ לגויים כיצד להתמודד עם היהודים העיקשים. כמוהו זרועים לאורך ההיסטוריה יהודים שמטעמים שונים התקשו להתמודד עם המחויבות לעמם. בימים הקשים נמצאו כאלה שביקשו למלט את גופם או לקדש את נפשם, ועטפו את מעשיהם ביפהפיות נפש ובריאל-פוליטיק. החברה היהודית תמיד ידעה להוקיע מתוכה את זורעי הייאוש והפחד. כמו גם את אלה המהלכים אימים בניסיון לשכנע שיש להיכנע לתכתיבים מפני אימת אומות העולם.
יש קסם רב בפשרה, ולעיתים צריך להתפשר. אך פשרה אינה אידיאולוגיה לעם חפץ חיים החי על אי בודד באוקיינוס של אויבים. פשרה יש לעשות מתוך עצמה ובשם הבנה עמוקה של צורכי הביטחון והחוסן הרוחני המבטיחים את התמדת הקיום היהודי.
החשמונאים, רבי עקיבא, בר כוכבא וחבריהם כבר אינם. אך ממשיכי דרכם שקידשו את הנכונות למסור את הנפש על החירות והעצמאות חיים וקיימים. בזכותם יש לנו היום מדינה עצמאית, חזקה ומשגשגת.
רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו כבר אינם. בזכותם עם ישראל שרד אלפיים שנה בגלות. לו היה זה תלוי בהם ניתן היה להמשיך עוד אלפי שנים בהוויה של גלות. אבירי השמאל, אוהדיו של פלביוס, מציעים לנו להמשיך בישראל את חיי הגלות. הם מבקשים להחזיר את ישראל אל עידן של פסיביות ובכיינות. ספרו של פלביוס לא יעזור להם. עם ישראל חזר למולדת לא כדי לסגת ולברוח, ובוודאי לא כדי לוותר על ירושלים וחברון שהיו ביסוד חלום שיבת ציון שהתגשם.
השיבה למולדת התאפשרה לא מעט בזכותו של בנימין זאב הרצל, יהודי מתבולל שעשה את הדרך ההפוכה מזו שעשה יוספוס פלביוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו