"אני לא בורחת, למה עצרו אותי בצורה כזאת-" שאלה בצדק שולה זקן, מי שהיתה יד ימינו של אהוד אולמרט במשך כ-30 שנה, וחשודה שהעבירה לו שוחד. מה בער לחוקרי המשטרה לעצור את זקן בצורה משפילה כזו, כבר בביקורת הדרכונים, אחרי טיסה של 16 שעות מלוס אנג'לס, לשבעה ימי מעצר בתא מבודד בנווה תרצה- המשטרה תירצה את המהלך בחשש לשיבוש החקירה. אך אם שולה זקן היתה רוצה לשבש את החקירה היא הרי יכלה לעשות את זה בקלות רבה במקום שהותה בארה"ב, הרחק מעיניה הפקוחות של משטרת ישראל. גם לגבי העצורים האחרים הנחקרים בפרשת הולילנד מתקבלת התחושה הקשה שמעצרם לא נועד למנוע שיבוש חקירה, אלא לשבור את רוחם ולחלץ מהם גרסאות נוחות לחוקרים. אני ודאי בעד חקירת שחיתויות בכלל, ושחיתויותיו של אהוד אולמרט בפרט. רק לפני שבועות אחדים הוקעתי את ניסיונו של אולמרט להשכיח את קופת השרצים התלויה על גבו. אך גם ניקוי האורוות צריך להיעשות תוך שמירה על נורמות של מדינת חוק מתוקנת והגנה על כבוד האדם. מבחינה זו, מה שקורה עכשיו לעצורי פרשת הולילנד מוכיח שוב שזכויות אדם אינן ניתנות לחלוקה. מקורביה של זקן התרעמו בצדק על התיאורים המפורטים לגבי הגעתה לבית המעצר, על סיפור המגבת וכלי הרחצה שניתנו לה ועל כך שנאלצה לעמוד עם שאר העצורות לספירת הבוקר. אלא שלא שמעתי את מקורביה מתרעמים, אי פעם, כשעצרו באורח מבזה ומשפיל מהגרי עבודה או שב"חים פלשתינים, שכל פשעם היה להגיע למדינת ישראל במטרה למצוא עבודה ופרנסה לבני משפחותיהם. הם נעצרו, לעיתים הוכו ונפצעו בעת מעצרם, הושפלו ונזרקו לתקופות מעצר ארוכות עד לביקורת שיפוטית בעניינם. הכלואים בבתי המעצר הם עצורים שטרם הסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינם. לגבי רבים מהם עדיין לא הוחלט אם הם אשמים או זכאים, או שעוד לא גזרו את דינם בעבירה שבה הם מואשמים. ואחרים, שהוגש נגדם כתב-אישום, וגם שפוטים המוחזקים במתקני המשטרה ש"נתקעים" ביחד עם עצורים לצורכי חקירה לתקופות ארוכות בצפיפות איומה ונוראה. למרות שיפוצים שנעשו בשנים האחרונות, עדיין בתי המעצר במדינת ישראל נחשבים לחצר האחורית של החברה הישראלית, שבה זכויות האדם של העצירים נרמסות ברגל גסה, בגלל תנאי הכליאה המחפירים שבהם הם כלואים. כחברת כנסת עשיתי כמה סיורי ביקורת בכל בתי המעצר בישראל, והתברר לי שבתי המעצר אינם ערוכים לספק לעצורים את התנאים והזכויות כמתחייב על פי חוק המעצרים 1996, הקובע ש"מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מרבית על כבוד האדם ועל זכויותיו". עדיין ישנם תאים מצחינים ומעופשים שבהם התאורה לקויה, והתנאים הסניטריים מתחת לכל ביקורת. עצירים רבים סובלים מחום כבד וממחנק. דו"חות של הסנגוריה הציבורית חשפו בין היתר שהצפיפות בבתי המעצר גורמת לעצירים רבים ללון על מזרנים על הרצפה. התנאים הקשים האלה, הפוגעים בזכויות העצירים ובכבודם, הם שמאפשרים למשטרה לעשות שימוש פסול בסמכות המעצר כאמצעי לחץ לשבירת חשודים ולסחיטת הודעות. כלומר, למרבה הזוועה, למשטרת ישראל יש אינטרס בהנצחת תנאי המעצר הבלתי נסבלים במדינת ישראל. נקווה שהשועים והנגידים, שהכירו כעת מקרוב את התנאים האלה, וחבריהם באליטות הפוליטיות והכלכליות, ילמדו את הלקח - עצירים שחירותם הוגבלה הם בני אנוש ויש להתייחס אליהם ככאלה.
