רק אתמול בצהריים נחתה שולה זקן, מנהלת לשכתו לשעבר של אהוד אולמרט, בארץ הקודש, לא לפני שבמשך חמישה שבועות בילתה בלוס אנג'לס כשהיא רוקדת ומצטלמת להנאתה, עם כוסית משקה ביד, במסיבות ובמסעדות יוקרה. זקן, אם צריך לומר, לא יצאה לטיול שאחרי הצבא. היא לא היתה חייבת את החופשה הזו. היא הרי ידעה היטב שחוקרי המשטרה מצפים לה, שאמצעי התקשורת לא מפסיקים להזכיר אותה ושבעצם מדינה שלמה מחכה למוצא פיה. אבל כל אלו לא הפריעו לה להמשיך להתגורר בדירות פאר, לאכול, לשתות ולרקוד עד שכרון חושים עם החברים העשירים והטובים שלה בלוס אנג'לס. החל מאתמול, כאמור, זקן כבר בחזקת חשודה בקבלת שוחד ותיווך לשוחד. ראוי, כמובן, לתת למשטרה לעשות את עבודתה ולאפשר לבית המשפט להכריע בשאלת אשמתה של זקן בחשדות המיוחסים לה. אבל גם מבלי לרדת לרזי הפרשה - ולפי המסתמן כרגע מדובר באחת מפרשות השחיתות המזעזעות והחריפות ביותר שהתרחשו אי פעם בארץ - זקן מעוררת תחושות קשות. פרשת הולילנד היא לא עוד פרשה - מעורבים בה, על פי החשדות לכאורה, ראשי המשק ואישי ציבור בכירים ביותר. זו הסיבה שכולנו קשובים לדיווחים העצובים על הסתעפות החקירה. הפרשה הזו נוגעת לכל ישראלי שחי כאן ושאכפת לו מהמדינה. לכן, ברגע שזקן לא טרחה לשוב הביתה ולהזים את החשדות, היא לא הפגינה זלזול רק בחוקרי המשטרה - היא בעצם זילזלה בכולנו, בכל הישראלים ההגונים שחשים שהם חיים תחת עננה של מדינה מושחתת. אולי זה המקום להזכיר שזו לא פעם ראשונה שזקן עומדת במוקד חשדות לפלילים. גם מפרשת רשות המסים שמה לא נפקד. זקן היא, לכאורה, בסך הכל פקידה לא מרובת חשיבות. אבל ככל שהפרשה - או יותר נכון לומר, הפרשות - קורמות עור וגידים, מתברר כי מי שהחלה את דרכה כפקידה זוטרה במשרד עורכי הדין שבו אולמרט היה שותף, צברה קשרים ומעמד כה בכיר עד שיכלה למנות אנשים לתפקידים חשובים, ולרומם או להפיל מנהיגים. * * * ומשום מה, אותי זה הדבר שהכי מקומם. כי התנהלותה של זקן עד למעצרה אמש מראה בדיוק לאן הידרדרה החברה הישראלית. הפכנו לחברה נטולת בושה, חברה שבה החזירות לכסף הפכה לערך עליון, וכמה שיותר, יותר טוב. זקן אמורה היתה לכל הפחות להתבייש. אם לא מהציבור הרחב, לפחות מחבריה. אם לא מחבריה, לפחות מבני משפחתה. היא אמורה היתה לחוש פחד אימים. פחד מפני מה שהיא עלולה לאבד. אבל האבסורד הוא ששולה זקן לא מפחדת. להפך, היא נסעה לחופשה ראוותנית, וגם עם מעצרה המשיכה להצהיר הצהרות בטוחות ויהירות בנוגע לחפותה. זקן, כידוע, לא נולדה למשפחת מלוכה. היא ישראלית מן השורה, כמוני וכמוכם. דווקא משום כך קשה לקבל את היהירות שלה. את חוסר הפחד שלה. את הזלזול בחוק. ולכן, עוד לפני שבית המשפט יכריע בעניינה ובעניין יתר המעורבים בפרשה, זקן מסמלת את אובדן הבושה. ולכן, עוד לפני שהבוס שלה לשעבר, אהוד אולמרט, בכלל הוזמן לחקירה, כבר עתה צריך לומר לו, כישראלים, כי העובדה שהמשיך לצפות במשחקי כדורגל בשעה שמדינה שלמה המומה מפרשות השחיתות שנחשפו לכאורה, מקוממת מאוד. צריך להמשיך לעקוב אחר הפרשה עד שתיחשף האמת. אבל כבר עתה כדאי לשים לב לזלזול ולזחיחות הדעת של האנשים הללו. הם לא מפחדים, הם בטוחים בעצמם, הם מתהלכים בקומה זקופה. ורק אני, וכולנו, מתביישים שהגענו למצב הזה.
עד שהחלו לצוץ החשדות נגדה נדמה היה שזקן שיחקה אותה בחיים. אלא שאם חשבנו שדווקא ממרום מעמדה זקן תחוש בושה גדולה על נפילתה, על כך שהפכה לחשודת מפתח בפרשות שחיתות חמורות, ואם חשבנו שלכל הפחות היא תתהלך בקומה שחוחה (אם לא בכיסוי ראש), היא התגלתה בטיול המפורסם שערכה בלוס אנג'לס כמי שאין לה בושה.
