עצבני על אשדוד

1. לראשונה העונה, הצליחה בני יהודה להיות יריבה של ממש לאחת הגדולות. ואין מקריות בכך שהיא משחקת ללא לחץ. אין הסבר אחר, פרט לעניין המנטלי, מדוע לא עשתה זאת קודם. חוסר אחריות של אלירן עטר השאיר את הפועל ת"א בחיים. חוסר האינטליגנציה שלו - באחד על אחד מול אניימה במחצית הראשונה - רק הראה מדוע הוא מתפתח להיות שחקן מוביל בכדורגל הישראלי.

בני יהודה, בדיוק כמו בית"ר, סגרה את הפועל היטב במחצית הראשונה, ודווקא ההרחקה של מנטאששווילי עשתה טוב להפועל ת"א. היא עברה למערך של 1-4-4, ולפני שבני יהודה הספיקה להתארגן כבש דה רידר אולי את השער החשוב של הקבוצה העונה, כזה שהשאיר אותה בטווח משחק ממכבי חיפה.

אולי בשער הזה הצדיק דה רידר את ההוצאה הכספית הניכרת עליו. מגיע קרדיט גדול לערן זהבי, שהפועל צריכה לעשות הכל כדי להשאיר אותו. אתמול, כקשר אחורי, הוא עשה עבודה נהדרת.

2. לא נראה לי מצב כזה שאשדוד מגיעה למשחק מול מכבי חיפה בלי שני שחקני החוד הבכירים שלה: דימיטאר מקרייב ועידן שריקי. גם אם שומרים אותם לגביע, יש הרבה זמן לחצי הגמר. זה נראה לא טוב והייתי מצפה מאשדוד שתיתן יותר, גם אם אין לה שום משימה בפלייאוף העליון.

3. שלומי ארבייטמן הוא מלך השערים למרות אלישע לוי. זה לא ייתכן שהוא לא פותח בהרכב של חיפה. נכון שבוקולי היה המצטיין במגרש, אבל מדוע שניהם לא יכולים לשחק ביחד? למה דווקא ארבייטמן צריך לשלם את המחיר על התקופה הלא טובה של חיפה-

4. אחרי פתיחה סוערת של דוד אמסלם, נראה שהרוח החדשה הפכה לאפר וולקני. בינתיים זו רוח שמנדנדת את כיסאו של אמסלם. עמדת המאמן היתה הבעיה האחרונה של בית"ר בימי יצחק שום, וגם כיום. בית"ר נראתה כשבר כלי ללא שום חיים, ומכבי טיילה לניצחון קל. השינויים הקיצוניים שתעבור בית"ר בעונה הבאה - הכרחיים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו