ברק רוצה שליטה

רב אלוף גבי אשכנזי היה רמטכ"ל טוב. היה, אנחנו כותבים, כי מהיום בבוקר קיים חשש שפקודיו - מקצתם או רובם - יתייחסו אליו בלשון עבר. אלה שרואים עצמם כמועמדים לרמטכ"ל יכוונו מעליו, אל אוזנו של שר הביטחון, ואלה שלא יפעלו אצל אלה שכן, בתקווה שזה ישתלם להם ביום שאחרי.

אשכנזי, כאמור רמטכ"ל טוב, נותר בצד, פגוע (ותעיד ההודעה הכעוסה שפירסם אמש). מן הסתם הוא מתקשה להבין למה זה מגיע לו. הרי לרגע הוא לא ביקש שנה נוספת, חמישית, בתפקיד. נכון שזה היה באוויר, אבל זאת באמת סיבה להודעה מאמש שמשמעותה הנרמזת היא הדחה-

בלשכת ברק מכחישים, כמובן, כל כוונת זדון. ארבע שנים קובע החוק, אומרים שם, ואין סיבה לחרוג, בטח שלא ברמטכ"ל הראשון שהחוק חל עליו, בטח ובטח לא כאשר אין מצב ביטחוני חריג.

אם צודק ברק בקביעתו שהמצב אכן רגוע, נחפזה הממשלה להאריך את כהונתם של ראשי המוסד והשב"כ, החלטה שנומקה במצב הביטחוני המיוחד. אם ברק טועה, נסתכן כולנו בכך שהגורם הביטחוני הכי משמעותי במדינה - הרמטכ"ל - יתחלף בעיתוי רגיש.

צריך להניח שברק הביא זאת בחשבון כשהחליט, ומכיוון שכך, אנחנו נשארים עם הסבר אחד להחלטתו: הכל אישי. ברק רוצה שליטה, אשכנזי מפריע לו (והיחסים ביניהם ממילא התקררו כך שאפילו ממד אי הנעימות כבר לא קיים). הרמטכ"ל הבא יהיה יציר כפיו, חייב לו, יעבור אצלו בדרך לראש הממשלה, אולי אפילו יתאם איתו עמדות. הרבה יותר נוח מאשכנזי הדווקאי.

מי זה יהיה? לכאורה אחד מארבעה, סביר שאחד משניים. משה קפלינסקי רצה להיות מנכ"ל משרד הביטחון, ברק אפילו לא קרא לו לשיחה ולכן סביר שלא יבחר בו עכשיו. גדי אייזנקוט יישאר גם אם לא ייבחר, כך שלא בוער לקדמו כעת ואפשר להסתפק במינויו לסגן.

נשארנו עם שניים: בני גנץ ויואב גלנט. ברק כבר אמר שסגנות היא לא תנאי לרמטכ"לות, כך שגלנט בהחלט מועמד שווה. לגנץ רקורד מרשים יותר כמנהל (חמישה תפקידי אלוף מול שניים), לגלנט כלוחם. ההחלטה תיפול על מי שברק יחשוב שיהיה לו נוח יותר לעבוד איתו. כמו שאמרנו: הכל אישי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו