הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו? הייתכן שלמרות ההתקוטטות וחילופי המהלומות ביניהם בזירה הציבורית, בעודו מותח ביקורת על מדיניות קודמתו בתפקיד במשרד החוץ, וזו מצידה מבקרת אותו על החקירות הפליליות המתנהלות נגדו - ליברמן ולבני, או נציגים מטעמם, משתפים פעולה ביניהם, במחשכים, לשינוי שיטת המשטר כדי לקדם מהפכה שלטונית- שנה בתפקיד, וליברמן הצליח לדרדר את הדיפלומטיה הישראלית לשפל חסר תקדים. לבני בתקופה זו לא הצליחה להטביע שום חותם כיו"ר האופוזיציה. אמנם במערכת הפוליטית מתרבות הספקולציות על כך שלבני וקדימה יחליפו את ישראל ביתנו בממשלת נתניהו, אך בינתיים, השניים מדברים על הצורך בהגברת היציבות השלטונית. אמנם נראה שסיכוייה של השיטה המוצעת להתקבל נמוכים, אך עדיין צריך להסביר לליברמן וללבני שעל מנת למשול, אין צורך בשינוי תכוף של שיטת המשטר. הוא מסוכן לדמוקרטיה, שעלולה לקרוס אם יעברו למשטר נשיאותי. בשנים האחרונות החליפו פעמיים את שיטת המשטר, ועכשיו מבקשים להחליפה בפעם השלישית, למרות הכישלון של הבחירה הישירה. האם הם לא מבינים שהמהלך המוצע לא ייצור תחושה של יציבות, אלא יביא לתחושה של אנרכיה- השיטה הנוכחית מאפשרת לראשי הממשל להתנער מההתחייבויות לבוחרים מבלי לפגוע בהם. ההצעה לרכז את כל העוצמה והאחריות בידיו של ראש ממשלה חזק, שגם כך הוא חזק מדי, צריכה להדיר שינה מעינינו. במקום להגדיל את הסמכות של הרשות המבצעת על חשבון המחוקקת, יש צורך בביזור העוצמה הפוליטית והאחריות הניהולית. הסכנה שבהצעה לפתור בכוח את יציבות השלטון על ידי הענקת סמכויות "נשיאותיות" לראש הממשלה, בדומה לסמכויות הנשיא בארה"ב, עלולה להוביל למשטר של "מנהיגים חזקים" כמו בדיקטטורות. אם זה יהיה תלוי בליברמן, אנחנו עלולים לקבל שלטון נוסח פוטין. הניסיון מלמד שיציבות מושגת לא בכוח, אלא באמצעות הסכמה. אפילו בארה"ב, הבלמים והאיזונים שבחוקה כפו על אובאמה פשרות עם יריביו, כשהעביר את הרפורמה בתחום הבריאות. אצלנו אין חוקה, וממילא גם לא איזונים ובלמים. אם ליברמן וקדימה רוצים להעתיק את שיטת המשטר האמריקנית, כדאי שיתחילו ממגילת הזכויות. העיקרון החוקתי שלה קובע שכל בית משפט יכול לפסול חקיקה הנראית בעיניו בלתי דמוקרטית, גם אם התקבלה ברוב עצום. מי שמבקשים לחזק את הרשות המבצעת מבלי לשריין תחילה את זכויות האדם במגילת זכויות חוקתית, מגבשים עבורנו מתכון בטוח לרודנות. במקום להתעסק בשינוי המשטר, כדאי להתרכז בשיפור השיטה הקיימת, בחיזוק כוחה של הכנסת כגורם מפקח על הממשלה ובעיקר, ביצירת כבוד כלפי כללי המשחק, ובקידום מגילת זכויות אדם שלמה ומשוריינת.
