המהפכה הצרפתית

הפעם האחרונה שצרפת ניצחה שני משחקים בשלב הבתים של הגביע העולמי הייתה אי שם ב-1998. בסיום אותו טורניר הניף הקפטן דידיה דשאן את גביע עולמי היסטורי ב"סטאד דה פראנס", ושלח מיליונים לחגוג בשער הניצחון. היום דשאן הוא המאמן על הקווים ושוב הצרפתים עם שני ניצחונות בשלב הבתים - כולל מאזן שערים מפחיד של 2-8. "החמישייה שכבשנו לא הופכת אותנו לפייבוריטים". אלו היו דבריו של דשאן בסיום המשחק מול שוויץ. המאמן הצעיר אמנם רק בן 45, אבל מכיר את ה"טרי-קולור" טוב יותר מכל אחד אחר, בעיקר את המנטליות הבעייתית של השחקנים. לאמן את נבחרת צרפת זה כמו ללכת על קרח דק. צעד לא נכון ותחליק במקרה הטוב, או תיפול למים הקפואים במקרה הרע.

דשאן זוכר היטב כיצד לפני ארבע שנים השחקנים מרדו נגד המאמן הקודם ריימונד דומנק, סירבו להתאמן וקראו לו בוגד. דשאן הפיק לקחים ושלח הביתה כוכבים בעלי אגו מנופח כמו סמיר נאסרי. בצרפת מדברים על כך שגם פרנק ריברי, שהסיבה הרשמית להדחתו היא פציעה בגב, קשורה יותר לשריר החשק והמחויבות למדים הלאומיים. המצלמה תפסה אותו קופץ לבריכה באיביזה ועושה חיים משוגעים כך שנכון להיום אף אחד בצרפת לא מתגעגע לאחד השחקנים הטובים בעולם, אבל זה מחזיר אותנו לדשאן.

כשפורסם ההרכב למשחק מול שוויץ והתברר שפול פוגבה נשאר על הספסל, החשש היה שכוכבה של יובנטוס ישבור את הכלים. פוגבה ידוע כשחקן עם שריטה לא קטנה, אבל דשאן ידע לעשות הכל בשקט. הרושם הוא שהשחקנים מבינים היום שלכל אחד מהם יש תחליף. במדינה בה נמצאות האקדמיות הטובות בעולם, אפשר להרכיב שלוש נבחרות שונות שכל אחת מהן יכולה להגיע לשלבים הגבוהים. כך קורה ששמות כמו מתיו ולבואנה ממארסיי, יוהאן קבאי ובלז מטוידי (שחקניה של פ.ס.ז') הם עוגן בהרכב הלוחם של דשאן. אליהם מתחברים כוכבי ענק כמו קארים בנזמה ואוליבייה ז'ירו וכך נוצר איזון. למרות הניצחונות המרשימים על הונדורס ואקוודור המטרה כרגע היא להכין בסיס טוב ליורו 2016 שייערך בצרפת, אם זה ייגמר בזכייה בגביע עולמי שני בברזיל? מה טוב, אבל הכל יקום ויפול על הדרך של דידיה דשאן.