צודקים הטוענים כי יש ישראלים שמלבים את הסכסוך בין שני העמים. הביורוקרטיה סביב כל ממשלות ישראל לדורותיהן מרוששת יהודים ועושה להם את המוות, אבל באותה מידה ביורוקרטיה זו עושה את המוות גם לערבים משום שהיא מחזקת את לפיתת החנק של המונופולים השולטים במשק הישראלי על האזרחים. אך לא בהעצמת הסכסוך על ידי דיכוי כלכלי של יהודים וערבים עסקינן. ענייננו בנזק העצום שישראלים בעלי כוונות טובות (כך הם טוענים) גורמים לבעלי בריתם הפלשתינים על ידי הסטת מרצם לפעילויות סרק אידיאולוגיות המלבות שנאה בין העמים. זאת, במקום לעודד אותם לנקוט פעולות לשיקום כלכלתם, אשר יאסר ערפאת, בחסות תהליך אוסלו, הרס כמעט לחלוטין.
דוגמה טובה לניצול מצוקת הערבים על ידי מחנה "השפויים והנאורים" (הדומה לאופן שבו מנצל השמאל את מצוקת עניי ישראל כדי לקדם פנטזיות סוציאליסטיות שמלכתחילה גרמו לרוב העוני בישראל), קיבלנו מהסמינר שנערך לא מכבר במכון ון ליר תחת הכותרת "כלכלת שלום - בסיס או הסחה".
הסמינר זימן יחד כמה מחשובי אנשי העסקים ברשות הפלשתינית, תוך התעלמות מכך שבכל הנוגע לרשות - אדם אינו יכול להתעשר בה אלא אם כן הוא תומך במשטר הדיכוי והשחיתות. המשתתפים נתבקשו לדון בשאלה החשובה אם מדינה פלשתינית עתידית יכולה להתפתח כמדינה שוחרת שלום כל עוד לא צמחה בה חברה אזרחית המבוססת על כלכלת שוק תחרותית. שאלת המשנה היתה: האם, בהנחה שהתפתחות כזו רצויה, זה מעניינה של ישראל לסייע לה במקום להכשילה-
התשובה ברורה. עוד מהתקופה שלפני אוסלו למדנו שאין כמו יחסים כלכליים כדי לקדם שלום. מדינת ישראל צריכה להילחם בטרור באופן ישיר, על ידי חיסול הנהגתו, ולא בעקיפין, על ידי מחסומים שהטרוריסטים ממילא עוקפים אך מפריעים להתפתחות הכלכלית של שכנינו.
האורחים, בעידוד מארחיהם הישראלים, הקדישו את כל הערב למסע תעמולה נגד ישראל ונגד הכיבוש. הכיבוש ורק הכיבוש, לטענתם, הוא שגורם לעיכוב הצמיחה של הכלכלה הפלשתינית. הם הסבירו כי אם ישראל לא תאפשר הקמת מדינה פלשתינית לפי תנאיהם, תסוכל תקוותו של נתניהו כי שיפור היחסים הכלכליים יסייע במיתון הסכסוך.
הבעיה היא שהם מתבססים על טיעון שקרי. הכיבוש הגדול ביותר בהיסטוריה, זה שכפתה האימפריה העותומאנית בברוטליות ובדיכוי חסר תקדים, המריץ פיתוח כלכלי אדיר שנמשך מאות שנים רק מפני שהוא יצר שוק משותף. לאחר שהמשטר החברתי-כלכלי המדכא, המושחת והמנוון של האימפריות המוסלמיות גרם להידרדרות כלכלית-חברתית, היה זה הכיבוש הקולוניאלי שחילץ אותן, זמנית, מניוון כלכלי, כמו שקרה במצרים, למשל. אגב, גם הכיבוש הישראלי, על כל מגרעותיו, המריץ את הכלכלות של עזה, יהודה ושומרון, שהתנוונו תחת שלטון ירדן ומצרים, וגרם בהן לפיתוח כלכלי אדיר. בנוסף, גרמנו לשינוי חברתי חיובי ביותר, בייחוד בכל הנוגע למעמד הנשים אצלם.
הפלשתינים יכולים לפתח את כלכלתם בהצלחה רבה גם בתנאי הכיבוש הישראלי, וזאת אם יטפלו תחילה בסיבה העיקרית המונעת מהם פיתוח כלכלי (כפי שהיא מונעת זאת בשאר ארצות ערב) - המשטר המושחת והמדכא שלהם. במקום לבלות את ימיהם בהסתה נגד ישראל אולי יעשו משהו כדי למנוע את הטרור וכדי לא לתת לישראל "תירוץ" (כדבריהם) להקים מחסומים ולעכב תנועה חופשית של מוצרים ואנשים - דבר שאכן גורם להפרעות כלכליות.
אך האורחים ומארחיהם הישראלים בדיון לא נשמעו מעוניינים בפיתוח כלכלי אצל שכנינו כפי שהם מעוניינים להילחם ב"כיבוש הישראלי". אלא שכך הם גורמים נזק העולה בהרבה על הנזק שגורם הכיבוש. למעשה, השמאל בישראל ממריץ את הפלשתינים להקים מדינה שתהיה כמו כל מדינות ערב - מדינה דיקטטורית מושחתת שהחונטה השלטת בה מרוששת את אזרחיה ומאמללת אותם, בייחוד את הנשים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו