"אז נקבע ב-28 בחודש-", שאל אותי הקולגה מעבר לקו. ב-28? דיפדפתי מהר ביומן, איך ב-28? זה ערב פסח. "מה ליל הסדר-", שמעתי אותו מניף יד מבטלת, "לא, זה יוצא יום אחר כך, ב-29". איך אסביר לו, חככתי בראשי המכוסה מול ראשו הגלוי, 40 קילומטר בינינו ושנות אור של עולמות, איך אסביר לו מהו "יום לפני ליל הסדר" בשביל אישה דתייה, ועד כמה נמתח "ערב פסח" - כמעט מל"ג בעומר הקודם - ואיך אפשר בכלל להעלות על הדעת פגישה ביום בדיקת חמץ. אמנם באיחור, אבל הזהות היהודית מתפתחת גם אצלו. הוא משתתף בבתי מדרש אלטרנטיביים, ואפילו יכול לנקוב עכשיו, הרגע, בשמותיהם של לפחות תנא אחד ושני אמוראים. אבל אין לו מושג מה התאריך העברי היום. ואם נהיה גלויים, גם לכם אין מושג, אלא אם תרימו את העין כמה סנטימטרים ללוח השנה שקבוע מולכם בקיר. במקביל אפשר להודות שיש גם דתיים שיענו על השאלה מתי יוצא ט"ו באב באופן חד-משמעי: באוגוסט. איבדנו את ציר הזמן היהודי. יותר מדי ישראלים רחבי אופק ועמוקי דעת לא מסוגלים להיזכר בתאריך יום ההולדת העברי שלהם. דפי לוח השנה העברי נעלמו מהרחוב הישראלי, ורק כמה פסטיבלים קולינריים מזכירים משהו שנע בין ספרי ההיסטוריה לטבלת קלוריות. כולם יודעים מתי הראשון לחודש, אבל אף אחד לא יודע מתי חל ראש חודש. במקום חגי תשרי קיבלנו את חגי ספטמבר, וחוץ מכמה מורים צרודים, איש אינו יודע מה בא אחרי סיוון. האזרח הדתי, זה שמנהל יומן כפול, נאלץ להתנהג כמו חבר בכת סודית. כשהוא יודיע על הבר-מצווה של הבן הוא יזמין את חברי הכת לכ"ג באדר, אבל בעבודה הוא רואה לנגד עיניו את הפרויקט שמסתיים ב-9 במארס. בראש חודש הוא יסיים שיחה בברכת "חודש טוב", אבל על הצ'ק הוא ירשום 16-נקודה-4-נקודה-2010. העולם סביבו לא מבין את הפרעת הקשב הזאת: קובעים איתו לארוחת צהריים ב-30 ביולי, והוא מעיר בפה רפה שמדובר בתשעה באב. אם הוא ירושלמי, הוא צריך להסביר למה לא הגיע לעבודה "יום אחרי פורים". ואם הוא עיתונאי, יפקידו בידיו משימות רבות גם בימים אלו, כשראשו צריך להיות בתוך תנור האפייה, וידיו מקרצפות. זהות נבנית גם על זמן ומקום. העולם המוסלמי רב איתנו עכשיו על ירושלים, אבל אף אחד לא רב איתנו על חשוון ואדר ב'. קחו את זה, זה שלכם, גם אם אתם לא דתיים. התאריכים האלה, שפעם התנוססו בראש כל מכתב בעברית, הם סוד שהשתמר אלפי שנים. לוח השנה שלנו, מופת אסטרונומי שמשלב את מחזורי הירח והשמש, עבר כמסורת בעזרת מדורות על ראשי הרים, ויכוחים סוערים בבתי דין וסודות שנלחשו מאב לבן. לא יכול להיות שדווקא בדור הגוגל זה ייעלם. אם נשים מעודכנות יכולות לחטט באשפה כדי ללבוש וילונות יד שנייה בתור "וינטג'", אולי גם לוח השנה המאובק יתעורר לחיים. יש בו היגיון, כי הוא מונה את השנים לבריאת העולם, ולא את השנים לבריאת יהושע מנצרת, וכי החודשים העבריים מתאימים בול לעונות השנה. עובדה: בסוכות תמיד יירד גשם, בשבועות תמיד תבשיל החיטה, ולקראת פסח, אחרי שעקרות הבית הספיקו לנקות את החלונות, תגיע סופת החול ההיא. תמיד, אבל תמיד, בראש חודש ניסן.
"תשרי, חשוון, כסלו, טבת חלפו ביעף"
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
