אם לשפוט לפי הדיווחים בתקשורת, שיחות הקירבה בין הישראלים לפלשתינים, בתיווך אמריקני, נפתחות כשכל אחד מהצדדים מבין אחרת את מטרתן. ישראל רוצה להגדיר את שיחות הקירבה כהליך פרוצדורלי, כמעט-טכני, בדרך למו"מ ישיר. ראש הממשלה צוטט כמי שאומר שהמו"מ העקיף הוא מסדרון בדרך לחדר. כך גם שר הביטחון ובכירים אחרים, אשר נוטעים בליבנו את התחושה שמדובר בשלב לא חשוב שרק עוזר לפלשתינים "לרדת מהעץ". הפלשתינים, לעומת זאת, מנסים להפוך את המו"מ העקיף לשלב מהותי. הם רוצים להשיג הישג כלשהו כדי לעבור ממנו למשא ומתן ישיר. בין אם תהיה זו הגדרה של שטח המדינה הפלשתינית, הגדרת זמן מובנה למשא ומתן או פרמטרים אחרים - השלב הזה אינו טכני עבורם. הפלשתינים רצו להתחיל את המו"מ כאשר חלק מתנאי הסף שלו ידועים מראש. כאשר לא קיבלו זאת, הסכימו לשיחות קירבה. אך הם רוצים שהתנאים שהציבו מלכתחילה יתקבלו במעבר למו"מ ישיר. עבור האמריקנים הדבר החשוב הוא עצם פתיחת המו"מ. נראה שלאחר שנה של אכזבות, מהצדדים ומעצמם, האמריקנים באים למו"מ העקיף כאשר הם אינם מגדירים את כלליו כראוי, ובמקום זאת שמחים על עצם קיומו. כאשר כל צד רואה אחרת את מטרת שיחות הקירבה ואין הסכמות לגבי אופן ניהולן, אפשר להיות סקפטיים לגבי הצלחתן. אף אחד מהצדדים אינו חושב שמדובר במתכונת טובה לניהול שיחות. הצדדים גם לא לגמרי מאמינים האחד לשני, ומבינים אחרת את אופן סיומו של שלב זה. מעז לא יצא מתוק. ובכל זאת, יש שני דברים משותפים לשני הצדדים אשר עשויים להביא לכך שהמו"מ יתקדם ויהפוך לרציני: חוסר אמון ולחץ זמן. באופן אבסורדי, היתרון הוא שחוסר האמון בין הישראלים לפלשתינים יכול להוביל לכך שהם ינסו להוכיח לעמיהם ולעולם את אוזלת ידו של הצד השני. ישראל, כך נראה, לא מאמינה שאבו מאזן יוכל להגיע להסכם כולל על כל סוגיות הליבה. גם כלל לא ברור אם ביכולתו להחיל הסכם כזה על עמו. הפלשתינים לא מאמינים שהנהגת ישראל הנוכחית מוכנה לפשרות הנדרשות כדי להגיע להסכם קבע. כלומר - אם שני הצדדים "ינסו" אחד את השני כדי להראות לשופט האמריקני מי באמת אשם בכישלון הצפוי, עשוי להיווצר מצב שבו המו"מ יתקדם. גם לחץ הזמן הוא נושא שיכול לאחד אותם. הליגה הערבית נתנה את הסכמתה לניהול המו"מ העקיף לארבעה חודשים בלבד. הקצבת הזמן נולדה מתוך התפיסה כי ישראל רוצה תהליך, ולא רוצה להגיע להסכם. באותה עת גם ההנהגה הישראלית אומרת שברצונה להגיע למו"מ ישיר מוקדם ככל האפשר. אף שחוסר האמון ולחץ הזמן עשויים להוביל למשא ומתן רציני, סביר להניח שפערי הגרסאות בין הצדדים יגרמו לכך שלא תהיה הסכמה ביניהם על המעבר משיחות עקיפות לישירות. מבחינה זו, כבר בתחילת המו"מ העקיף זרועים זרעי כישלונו. אלא אם כן מתקיימים ערוצים נוספים במקביל למשא ומתן העקיף, כפי שרמז סגן נשיא ארה"ב בראיון שנתן לעיתון "אל-חיאת".
