אנשים כמלאכים ראיתי

בחמש בערב נכנסת אל הבית איילת, אחותה של בת־גלים, עם שקיות של קניות מהסופר. "קנית אוכל לשבועיים?" שואלת אותה אחת השכנות, "את לא אופטימית שזה ייגמר מהר?". "זה הכיבוד לסעודת ההודיה על שובו של גיל־עד", עונה לה איילת בפשטות; עיניה, כמו עיני כולם, אל דלת הבית הפתוחה.

ובדלת עוברים אנשי שררה ואנשי חוכמה. לאיש מהם אין מזור אמיתי. השר נפתלי בנט; ח"כ אלעזר שטרן; כל חברי הכנסת של ש"ס; סגנית השר ציפי חוטובלי; השר שי פירון; אשתו של ג'ונתן פולארד, אסתר פולארד; השר לשעבר יעקב נאמן; סגן שר האוצר מיקי לוי; ח"כ שאול מופז; הרב דב ליאור ועוד רבים. וגם השייח' סאלם אל־הזל, מוסלמי, איש רהט, שהגיע בכאפייה ובלבוש מסורתי לחבק את ההורים. "הילדים שלכם הם כמו הילדים שלנו. אני מתבייש. גם לי יש ילדים. הם לא עשו שום דבר רע, רצו להגיע מבית הספר הביתה. בעזרת השם, יחזרו חיים. יש לי קשר עם אנשי חמאס. נזפתי בהם. אסור לעשות דבר כזה". בת־גלים פונה אליו ישירות: "אתה יכול לעזור. דבר איתם. תגיד להם שיחזירו את הילדים".

הדיווחים על התפילות בכל רחבי הארץ והעולם, על משמרות הנפת הדגלים בצמתים, על יתר היוזמות הרבות, מגיעים אל אוזני ההורים ומפיחים בהם מעט נחמה. "אנחנו שומעים שאנשים מקבלים על עצמם לעשות מעשים טובים, להשתפר, להיות טובים יותר", אמר אופיר לכמה מחברי הכנסת שישובים מולו. "השאלה היא איך שומרים על האחדות וההתעלות הזאת גם בלי כל הכאב", מוסיפה בת־גלים. "אני אומרת לקדוש ברוך הוא, אתה רוצה שנהיה טובים יותר? רוצה ללטש אותנו? בסדר. נהיה טובים יותר. תחזיר לנו את הבנים. הסבלנות שלי נגמרת. ביום שישי הייתי בטוחה שעד שבת הילד חוזר הביתה".

מוקדם בבוקר ביקשה האישה המופלאה הזאת להפיץ הודעה בשמה: שבכל פעם שמזכירים את שמות הבנים בתפילה, יש להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. אנשים כמלאכים ראיתי. נפשם גבוהה ואצילית. "קיבלנו את הכוחות מהעם", מצטנע אופיר. "ההפך", מתקן אותו מישהו, "אתם אלו שנותנים את הכוחות לעם".

"את מצליחה להירדם?" שואלת אחת החברות את בת־גלים. "אני מקבלת מאה הודעות סמס ביום, אנשים מעם ישראל שמחזקים אותי. לפני השינה אני קוראת אותן. מתחבקת באהבה הזאת, בעם הזה, ונרדמת".