יש כמה דרכים להסביר את העובדה שלפחות 26 סוכנים השתתפו במבצע: או שמדובר במבצע פשוט למדי וניתן היה להוציא את כל הקורס (נסיעת לימוד), או שמאחר שמדובר בדובאי הוחלט לצ'פר כמה שיותר סוכנים. חשבו גם על האופציה לצרף בני משפחה, אבל זה כבר נראה קצת מוגזם... מפקד משטרת דובאי, הגנרל דחי חילפאן תמים (רק בשם) כבר הצהיר כי "קיימים 99 אחוזי סיכוי, אם לא 100", שהמוסד עומד מאחורי החיסול. הוא אפילו שוקל להוציא צו מעצר בינלאומי נגד ראש המוסד מאיר דגן. אבל בינתיים, מאחורי הקלעים, דובאי דרשה מידידותיה באירופה אשר דרכוניהן שורבבו לסיפור (בריטניה, אירלנד, צרפת, גרמניה) לגנות את השימוש בהם. גינוי של ישראל? אותו היא לא ביקשה. למרות ההפתעות הרבות בפרשה, עדיין קיימים יותר סימני שאלה מסימני קריאה בסיפור הזה. למשל, מדוע משחררת דובאי לתקשורת את הפרטים בקצב הזה ומה היא מבקשת להשיג? אם אכן מדובר במוסד, כפי שטוען ה"סאנדיי טיימס", יש גבול לעד כמה רחוק יכולה להתגלגל פרשת הדרכונים. אמנם פגישת שרי החוץ של ישראל ובריטניה בבריסל היתה קשה, אך לאף אחד אין אינטרס ללכת רחוק מדי. בריטניה, גרמניה וצרפת, בעלות שירותי ביון רציניים, יבקשו לחסל את הפרשה בערוצים המקובלים. כמה לא מפתיע שדווקא אירלנד, בעלת סוכנות הביון האלמונית מבין הארבע, היא זו שעשתה בתחילה הכי הרבה רעש ודרשה ועדת חקירה אירופית משותפת. הסיפור הזה יכול באמת להיות מותחן ריגול של ג'ון לה קארה: או שהמוסד (לפי פרסומים זרים) באמת פישל כשנחשף בפעולה, או שמדינה אחרת הצליחה להערים על כולם ולהיכנס למאגרי המידע של אזרחי ישראל (בעלי הדרכונים הכפולים), או שכמו אצל ג'ון לה קארה - צפויה לנו הפתעה בסיום. תארו לכם: שני סוכני מוסד מצליחים לעלות על מעבורת מנמל דובאי ולהגיע לאחר הסיום המוצלח של החיסול לחוף מבטחים של איראן ולאכול קוויאר איראני משובח תוך לגימת "פרסי קולה" תוססת.
