פרט לניסיון לפגוע פיזית באזרחי ישראל, משתמשים אויביה בשלושה אמצעים נוספים. הראשון הוא מסע תעמולה שקרי כדי ליצור דעת קהל השוללת את זכותה של המדינה להתקיים. לעיתים זה מסתיים בליבוי אלימות בשטח, כמו במקרה של רצח הילד מוחמד א-דורה בידי פלשתינים, שהתפתח לעלילת דם נגד חיילי צה"ל. האמצעי השני הוא שלילת זכותה של ישראל להפעיל אמצעי מגן לגיטימיים כדי למנוע קטל של אזרחיה הבלתי חמושים. אויבינו עושים זאת על ידי הצבת אזרחים בלתי חמושים בין מחבלים שמנסים לקטול יהודים, במטרה לגרום למצב שבו כדי לא לפגוע באזרחים ניאלץ לא לפעול מכורח החוק והמוסר. התוצאות הן בבחינת פגיעה ממשית בביטחון מדינת ישראל. לדוגמה: החלטת בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין גדר ההפרדה, ולאחרונה - דו"ח גולדסטון. האמצעי השלישי הוא הכחשת זכות היהודים למדינה בארץ ישראל. גולדסטון עמד בראש ועדת חקירה של האו"ם. כתב המינוי של הוועדה השתנה לפני תחילת פעולתה כדי שלא יבלוט ייעודה העיקרי, קרי: לשלול את זכותנו להגנה עצמית. לפי הדו"ח המדובר של תנועת "אם תרצו", יותר מ-90 אחוזים מחומר העדויות החד-צדדיות שהובאו בפני ועדת השופט גולדסטון מומנו בידי הקרן החדשה לישראל. אפשר לומר במידה רבה של דיוק כי אלמלא חומר זה, לא היה בידי גולדסטון דבר והוא לא היה מצליח לייצר כל כך הרבה נזק מדיני וביטחוני למדינת ישראל. חשיפת פרופיל פעילויות הקרן החדשה לישראל הציף בבת אחת בעיה של כל דמוקרטיה באשר היא. כדי לקיים דמוקרטיה קיימת חובה לאפשר לאזרחיה לפעול בחופש ולאפשר למגוון הדעות בה להתקיים. מדי פעם מופיעה קבוצה של אנשים אשר מנצלים את הרתיעה ממניעת חופש הביטוי, ומבצעים בחסותה פעילות שחותרת תחת יסודות קיומה של אותה דמוקרטיה המאפשרת להם לבצע זאת. זה בדיוק מה שעשתה הקרן החדשה לישראל, שבראשה עומדת הפרופסור וחברת הכנסת לשעבר נעמי חזן. לאור זאת, על הדמוקרטיה המתגוננת להעמיד את האחראים לפעילותה לדין. אלא שדרישה הגיונית זו גרמה לשמאל להזדעק. קראתי מאמרים אחדים של נציגי שמאל המסבירים כי הקרן עשתה הרבה פעילויות מבורכות, וכי בראשה עומדת ח"כית לשעבר שיש לה זכויות רבות. טיעון זה חסר ערך מול הפעילויות הבודדות שממוקדות במניעת האפשרות של ישראל להגן על עצמה בעת מלחמת מגן. רק לשם המחשה שאינה בת השוואה באשר לחומרת המעשה: כל פעולתו החיובית של מי שהיה מועמד של תנועת המרכז לראשות ממשלת ישראל, יצחק מרדכי, לא עמדו לו כאשר הועמד לדין, ואף הורשע במה שהורשע. מספיקה עבירה אחת בוטה על החוק כדי לבטל טיעונים כאלה. אותו דבר לגבי הקרן. כל פעולותיה המבורכות לא עומדות לה מול הסיוע לדו"ח גולדסטון. על שלטונות החוק לפתוח בחקירה, ואם יימצא שאכן עשו את המעשים יש להעמיד את האחראים לכך לדין. זה גם הוגן כלפי התורמים לקרן, שלא ידעו כלל שמישהו מנצל את כספם למטרות שלא היו מעלים בדעתם לסייע להן. ייתכן שאם יידעו את האמת, יפסיקו לתרום לקרן וזה יעזור להפסיק את הפעילות המזיקה.
