מתקפת כוחות נאט"ו על העיירה מרג'ה, שבמחוז הלמנד, היא יותר מתקפה על לב האזרח האפגני מאשר על מעוז הטליבאן. לא ברור כמה זמן זה ייקח, אבל דגל אפגניסטן יתנוסס בעיר. השאלה היא כיצד מנהלים את המקום ביום שאחרי, ובעיקר כיצד מונעים הפעם את שיבת הטליבאן- אם אפגניסטן נתפסת כמעוז הטרור העולמי, הרי שמרג'ה ומחוז הלמנד הם לב המעוז. כמה מאות לוחמי טליבאן, יחד עם מושל צללים, תפסו פיקוד על האזור הדרומי שזכה לכבוד המפוקפק להיות יצרן האופיום הגדול בעולם. וושינגטון שואפת להתחיל בנסיגה ב-2011. בשביל זה יש לנקות את מחוז הלמנד, אבל גם עוד כמה דברים בדרך. ראשית, לא עוד זבנג וגמרנו: כוחות הקואליציה, שפתחו בסוף השבוע במתקפה הגדולה ביותר באפגניסטן מאז הודיע אובאמה על תגבור הכוחות, לא מתכוונים הפעם לסגת מהשטח. הבריטים לא שוכחים כיצד ב-2006 הם ניהלו באותו מחוז את הקרבות הקשים ביותר שידעו מאז הלחימה בצפון קוריאה - לחינם. כדי למנוע את שיבת הטליבאן מתלווים לכוחות נאט"ו 1,900 שוטרים שיתפסו פיקוד על העיר וישרתו תחת שרביטו של מושל אפגני. שנית, הם דואגים שגם כוחות אפגניים ישתתפו בעבודה המלוכלכת: בשפת הדארי "מושתרק" זה "משותף", וכך מכונה המבצע שבו נוטלים חלק 15 אלף חיילים - 60 אחוז מהם אפגנים. וושינגטון כופה הפעם על אפגניסטן לקחת את גורלה בידיה. הקרב על מרג'ה אמור להתנהל באופן הומני, אולי כתזכורת לשנות ה-50 עת הקימו האמריקנים במקום הפורה הזה תעלות השקיה. אותן תעלות משמשות היום מסתור לכוחות הטליבאן ו"חמצן" עבור גידול האופיום. הממשל לא רוצה שמרג'ה 2010 תהפוך לפלוג'ה 2004: הפעם צריך לא רק לזכות בניצחון, אבל גם בלב התושבים.
