האי היווני

מוקד הדאגה בכלכלה העולמית עבר בחודשים האחרונים לאירופה. המשבר ביוון מככב בכותרות - לפחות של העיתונות הפיננסית העולמית, שלא צריכה להתחשב בנושאים הרי גורל כמו חשבון הנוסטרו של חברת "פסגות" - אבל יוון אינה אלא קצה הקרחון.

המשבר היווני הוא תמציתו של משבר כלל-אירופי, לכן כדאי לעמוד על עיקריו. בעיות כלכליות-חברתיות אילצו את ממשלת יוון (הקודמת) לערוך בחירות מוקדמות באוגוסט אשתקד, שבהן היא הובסה על ידי המפלגה הסוציאליסטית. בנובמבר הציגה הממשלה החדשה את הצעת התקציב שלה לשנה הבאה - ביחד עם ההודאה כי גודל הגירעון יהיה לפחות כפול מהמתוכנן, אולי אפילו גדול פי שלושה. הגירעון יגיע לכ-13 אחוזים מהתמ"ג, לעומת רמה של 4.5 אחוזים שנצפתה קודם, ולעומת תקרת השלושה אחוזים הנדרשת מכל המדינות החברות באיחוד המטבע האירופי.

משמעותה של ההודעה הדרמטית הזו היתה שהמערך הממשלתי ביוון, כולל פוליטיקאים ופקידים בכירים, סילף את הנתונים והפיץ הערכות מופרכות. כלומר, לא ניתן להאמין לנתונים הרשמיים של ממשלת יוון. משבר אמון זה, לא פחות מחומרת הנתונים החדשים עצמם, הוא שגרם לקריסה בשווי האג"ח של ממשלת יוון, שהפכה במהירות למשבר אזורי. כולם הבינו שגם אם יוון היא הבעייתית ביותר, היא לא לבד. פורטוגל, ספרד ואיטליה סובלות מאותה תסמונת של גירעונות כרוניים שהצטברו במשך עשרות שנים.

התוצאה המוחשית של המשבר היווני הצר והמשבר האירופי המתרחב היא ירידה חדה בערך של המטבע האירופי האחיד, היורו, מול מטבעות אחרים בעולם.

מבחינת האירופאים - במיוחד הקהילייה העסקית - ירידת היורו היא הבשורה הטובה מהמשבר. הפיחות מקל את התחרות בפירמות אמריקניות, בייחוד במשקים הגואים של סין, הודו ושאר מדינות המזרח.

אבל למשבר המתפתח באירופה יש השלכות רבות גם על ישראל. ההשפעה הראשונה, הכמעט מיידית, ואולי השלילית ביותר, היא אותו פיחות ביורו. המשק הישראלי סובל זה תקופה מחוזקו של השקל ביחס לדולר, תופעה שאילצה את בנק ישראל להשקיע הרבה כסף בניסיון לנסות ולבלום את מגמת העלייה בשקל (כדי שלא ייגרם נזק גדול מדי ליצוא הישראלי).

אך הדולר הוא לא השחקן היחיד במגרש. מבחינת המשק הישראלי היורו חשוב מפני שאירופה מהווה שותפת סחר בקנה מידה דומה לזה של ארה"ב - ובתחומים מסוימים אף גדול יותר. לכן העובדה ששער השקל עלה ביותר מתשעה אחוזים מול היורו בין דצמבר לפברואר מאותתת על פגיעה קשה בכלכלה.

רוב התיירים המגיעים לישראל באים ממדינות אירופה, בעוד אירופה מהווה יעד עיקרי עבור תיירים ישראלים - גם כחלופה נוחה לחופשות קצרות וסופי שבוע. ככל שאירופה הופכת זולה יותר, גוברת הנטייה להעדיף אותה על פני אילת, הגליל או ים המלח.

ענף התיירות הוא יותר מתחום המכניס הרבה מט"ח. הוא גם המעסיק הגדול ביותר במגזר הפרטי מפני שהתיירות וכל העיסוקים הנלווים לה מפרנסת משקי בית בעלי הכנסה נמוכה, עם נטייה מובהקת לפריפריה (לרבות ירושלים ומזרח ירושלים). את המשבר ביוון יש לראות כמבשר משבר קשה ברמה כלל-אירופית, והוא כבר גרם לנו נזק לכלכלה ולחברה.

אבל מה זה חשוב אם יש נפט מתחת לים והבורסה עולה?

הכותב הוא פרשן ויועץ כלכלי עצמאי

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו