עם שני זרים לא לוקחים אליפות

 

ההצגה של דונטה סמית' ובראיין רנדל שלשום בגמר הראשון רק מבליטה את מה שחסר למכבי חיפה בעונה הזו כדי לזכות באליפות. מדובר בשני הזרים האחרים, אדריאן הנינג וטרנס רודריק.

גם גל מקל בעונה הגדולה שלו אשתקד לא היה זוכה באליפות בלי ארבעה זרים טובים. לחיפה יש העונה כמעט הכל: מאמן מצוין, סגל ישראלי טוב מאוד, זר אחד גדול (סמית'), זר אחד מצוין (רנדל) ואפילו עומק בספסל שיכול להתמודד עם מכבי ת"א.

הבעיה של חיפה היא ששני הזרים הנוספים הם לא לרמות האלה. מול 56 הנקודות של סמית'־רנדל (עם מדדים של 37 ו־32 בהתאמה) תרמו הנינג־רודריק רק שתי נקודות ביחד עם 1 מ־11 משותף מהשדה ומדד של מינוס 4. 

אפשר לדבר על המחצית הראשונה הרעה של חיפה, על ההגנה הרכה שלה ב־20 הדקות הראשונות, על ההופעה החיוורת של מורן רוט ודגן יבזורי, אבל עם שני זרים טובים יותר יכול להיווצר מאצ'־אפ מול מכבי. גם רודריק וגם הנינג לא פתחו את העונה בקבוצה ואפשר היה להשיג זרים טובים יותר באותם כספים.

נקודות הן לא חזות הכל. אם הנינג היה שומר גדול או רודריק היה עוזר בניהול המשחק, אז עוד היה אפשר להבין ערב התקפי חלש.  

כל זה מבליט את שיטת הבאת הזרים של ג'ק רוזן, שלא פעם עושה זאת מעל ראשו של המאמן. מצד אחד זה גורם לכך שמגיעות מציאות בדמות סמית', פט קלאת'ס או פול סטול, אבל מצד שני גם שחקנים בינוניים ומטה כמו הנינג או דיוויד קוביאן שפתח את העונה.

רוזן לא פראייר, הוא מבין כדורסל ומעסיק צוות שעוזר לו לבחור זרים, אבל לקראת ההמשך כדאי "לפתוח את המעגל" ולאפשר למאמן השפעה גדולה יותר בבחירה. בעונה שעברה השיטה עבדה, העונה היא כנראה תהיה ההבדל בין הצלחה להצלחה גדולה מאוד. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו