אלימות

כולנו הזדעזענו מכך שבמהלך דיון בבית המשפט העליון נזרקה נעל על פניה של נשיאת בית המשפט העליון. זה היה מעשה של אלימות בוטה, אשר כוון ישירות אל מערכת בתי המשפט. ואכן, שופטי בית המשפט ונשיאיו הביעו את חרדתם וזעזועם ממעשה מביש זה. יתרה מכך, גם התביעה הוכיחה לנו את יכולתה לפעול ביעילות רבה והכינה ללא דיחוי כתב אישום נגד משליך הנעל, ממש ימים אחדים לאחר המעשה. אין לי כל ספק כי גם בית המשפט יידע לדון בתביעה זו בכל היעילות הנדרשת.

דווקא מאירוע זה, שאיחד את כולם בזעזוע, הגיעה העת שמערכת בתי המשפט תפנים את העובדה כי עליה לתקוף בכל היעילות הנדרשת את תופעת האלימות המזעזעת שהתפתחה בישראל. האלימות, כידוע, פושה במדינת ישראל, ודוגמה בולטת לגישה מקילה בנושא זה אפשר למצוא בדחיית הדיון באישום על רציחתו של אריה קרפ ז"ל בחמישה חודשים תמימים.

קשה מאוד להבין על פי איזה קריטריון - ערכי או הגיוני - החליט ההרכב בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בראשות השופטת אחיטוב, לדחות את הדיון ברצח לתקופה של כמעט חצי שנה. כאילו הכל רגוע, בלתי דחוף. כאילו אין שום חשיבות מיוחדת לניהול תיק של מעשה רצח חמור כל כך אשר זיעזע את כולנו.

ומדוע החליט בית המשפט המחוזי לדחות את המשך המשפט לתקופה כה ארוכה?

על שום שבמהלך הדיון התברר שיש קלטת ובה נראות כמה דמויות הרצות לאורך חוף תל ברוך בערב שבו הוכה המנוח אריה קרפ ז"ל מכות רצח על ידי חבורת בריונים.

בית המשפט המחוזי בוודאי כעס מאוד על שהמשטרה לא המציאה ראיה זו לתביעה ושהיא לא הוצגה בפני בית המשפט.

ייתכן כי חומר ראייתי זה רלוונטי לעניין הרשעת המואשמים ברצח, וייתכן שלא. אבל אפילו אם חומר זה אכן רלוונטי למסכת העובדות, לא היתה כל הצדקה שהיא לדחות את המשפט בחמישה חודשים כדי לפענח בצורה הטובה ביותר את הקלטת. דחייה של חודש ימים היתה מספיקה לחלוטין ואף מעבר לנדרש.

הציבור בישראל עבר בתקופה האחרונה שורת זעזועים קשים מאוד בעקבות כמה מעשי אלימות, בהם רצח ואונס. די אם נזכיר את המקרה המזעזע והמחריד שלא ניתן לעכל אותו מחמת זוועתו - הרצח של משפחת אושרנקו כולה. על רצח מסוג זה אמר בזמנו המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק: "ונקמה כזאת, נקמת דם ילד קטן, עוד לא ברא השטן".

מטרה ברורה צריכה להכתיב את קו ההתנהגות של בית המשפט כיום - מאבק באלימות ובפשעי הרצח. אמנם אין קשר ישיר, אך מבחינה חברתית ניתן למתוח קו בין השלכת נעליים על נשיאת בית המשפט לבין תופעות אלימות חמורות.

לכן על בית המשפט להגיב בחריפות, ולא להסס. הייתי מצפה שהפרקליטות לא תסכים לבקשת הדחייה של השופטת אחיטוב. עליה לפעול מיידית כדי שהמשפט יחודש בהקדם, ואם צריך גם לערער לבית המשפט העליון. זאת, כדי שמקרים חמורים כאלה לא יישנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו