יש בממשלה דברים שלא עובדים טוב. למשל, שרים שאינם מדברים אחד עם השני. קחו למשל את הסיפור של רפורמת הבורקסים. זהו סיפור אמיתי לגמרי.
ביוני לפני שנה ישבו ברבנות הראשית ודנו בסוגיה הרת גורל: הבורקס. כידוע לכל ישראלי, שני סוגי הבורקסים הנפוצים ביותר הם במילוי גבינה ובמילוי תפוחי אדמה. הראשון חלבי, השני פרווה, יכול להיאכל גם עם בשר. רוב הבורקסים במילוי גבינה משולשים, ורוב אלה שבמילוי תפוחי אדמה - מלבניים. אלא שבשוק ניתן למצוא גם בורקסים מרובעים במילוי גבינה, ומשולשים במילוי תפוחי אדמה. בסוגריים, נראה שרוב הבורקסים ממולאים בכלל בפלסטלינה ובפלסטיק.
ברבנות, הכפופה לשר הדתות, החליטו להפוך את צורת הבורקס לתנאי לקבלת תעודת כשרות, והיו שדיברו אפילו על חוק: בורקס תפוחי אדמה יהיה חייב להיות מלבני, ובורקס גבינה - משולש. כך הובטחו שלל תקנות שיוכלו להעסיק עוד משגיחי כשרות לתפארת שר הדתות. בינתיים נכנס לעניין גם שר הכלכלה. בעלי מפעלי מזון התלוננו, שר הכלכלה התערב וביטל את הרפורמה שהגו ברבנות, זו שתחת פיקודו של עמיתו, שר הדתות.
ובכן, אפשר לסכם: הכל תלוי בזווית שממנה מסתכלים. כפי שאירע פעם ברומניה. יהודי קיבל אשרת עלייה. בנמל התעופה בבוקרשט, בדקו אנשי הסקוריטטה את מזוודתו ומצאו פסל של צ'אושסקו.
"מה זה", צרח אחד מאנשי הסקוריטטה.
"זהו החבר צ'אושסקו", ענה היהודי, "אני לוקח אותו איתי למזכרת. יהיה לי קשה בלעדיו".
היהודי עלה למטוס ונחת בנתב"ג. כאן בדקו אנשי המכס את המזוודה ושוב גילו את הפסל.
"מה זה", שאג הבודק.
והיהודי ענה: "זהו צ'אושסקו האכזרי. בכל פעם שיהיה לי קשה - אביט בדמותו ומייד ארגע".
הבודקים החזירו את הפסל למזוודה.
בבית, כשפרק את מזוודתו, ראה אחיו את הפסל, וגם הוא שאל: "מה זה"?
"זה", ענה היהודי, זה 10 קילו זהב".
אחים, שריפה
בתוך שבועיים הוצתו חמישה בתי כנסת בישראל. מישהו שמע גינוי? הנשיא? איזה ח"כ? הרבנים הראשיים? איזשהו סופר או מגלגל עיניים מקצועי?
שיפור ביחסים
שינוי חיובי במדיניות האמריקנית. בעבר עברו 9 ימים בין ההכרזה של ג'ון קרי שארה"ב תומכת בדרישת ישראל להכרה במדינה יהודית ועד להכרזה הפוכה. עכשיו ארה"ב הכירה בממשלה עם החמאס חצי שנה אחרי שהבטיחו שלא יכירו.
ובחזרה למהפכת הבורקס
נחזור למהפכת הבורקסים. עצם החשיבה על רפורמה בתחום כל כך קריטי לחיינו, מעידה על כך שיש שרים שיודעים מה חשוב באמת. מאידך, גם ביטול הרפורמה מעיד על תכונותיהם הטובות של שרינו שמסוגלים לבחון מחדש כל החלטה שהיא. אלא שבאותה עת אין גם ספק שהכרזה דרמטית על רפורמה - וביטולה, יוצרים תחושה של חוסר רצינות. נראה שיש נתק קשה בין שר הדתות, הממונה על הרבנות, לשר הכלכלה, הממונה על תעשיית הבורקסים. השניים אינם מדברים אחד עם השני, ואולי אף חשים עוינות אחד כלפי השני.
כך נוצר הפיאסקו המביך של עלייתה ונפילתה של רפורמת הבורקסים. ולכן, זה הרגע לשגר אל צור ישראל וגואלו, תחינה נרגשת: אנא, נסה לגרום לכך ששר הדתות, נפתלי בנט, יתחיל לדבר עם שר הכלכלה - גם כן נפתלי בנט.
אלא שבהיותם אנשים עם כבוד עצמי מפותח, ייתכן ששני השרים, נפתלי בנט ונפתלי בנט, ינסו להתגבר על הנתק בעצמם, בלי עזרה מבחוץ.
אם כן, זה הרגע להביא בפני השרים שלא מדברים זה עם זה, אירוע מחיי העם היהודי שמרמז על בעייתיות אפשרית בנושא. זהו סיפורו של זוג שלמחרת החתונה יצא לירח דבש. כשחזרו, בני המשפחה והחברים שמו לב ששני בני הזוג אינם מדברים.
אחד החברים תפס את החתן ושאל אותו מה קרה. החתן הסביר: "עשיתי שטות ומתוך הרגל, אחרי שבלילה הראשון עשינו מה שעשינו, השארתי לה 100 דולר על הכרית, והלכתי למקלחת".
"אל תדאג", אמר לו החבר, "תן לאשתך קצת זמן והיא תתגבר על העלבון".
אמר החתן: "השאלה לא איך היא תתגבר על העלבון, אלא איך אני אתגבר".
"אתה צריך להתגבר על עלבון"? - תמה החבר, "על איזה עלבון"?
הסביר החתן: "כשחזרתי מהמקלחת חיכו לי על הכרית 90 דולר, עודף".
האומץ להיות כמו כולם
בכתבות על חנה מרון הדגישו את אומץ ליבה להשמיע את דעותיה, הנמצאות מעט שמאלה מהשמאל הקיצוני. סליחה, אבל כמה אומץ צריך כדי להשמיע את הדעות של כל מי שמסביב?
לאן הם ייעלמו
ערב פתיחת המונדיאל, לפני שישראלים יגלו שהאנשים הכי קרובים להם נעלמים מחייהם לחודש, ראוי לחזור אל אותה אישה שהגיעה לגמר המונדיאל, התיישבה במקומה והמתינה שהמשחק יתחיל.
המשחק נפתח ושנייה לאחר מכן פנה אליה צופה שישב רחוק יותר: "אני רואה שהמקום שלידך פנוי".
אמרה האישה: "נכון, בעלי קנה שני כרטיסים לשנינו, אבל הוא נפטר. אתה יכול לשבת כאן".
האיש התיישב, ואחרי דקה שוב פנה לאישה: "לא יכולת למצוא איזה קרוב שיבוא איתך"?
האישה ענתה בעצב: "אף אחד לא היה פנוי".
האיש שאל: "למה אף אחד לא רצה לבוא"?
והאישה ענתה: "ניסיתי, ביקשתי - אבל כולם העדיפו ללכת ללוויה שלו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו