1. המשחק דווקא התחיל טוב. בית"ר הפעילה לחץ במשך רבע שעה ונראה היה שהיא עומדת להתפוצץ על המגרש ולשחרר את כל הלחץ של השבועיים האחרונים. אבל אז הגיע השער העצמי האומלל והמוזר של מהראן אבו רייא, ואיתו הנסיגה הלא ברורה של בית"ר. נדמה שהציפיות ממנה מוגזמות, והחלפתם של עמית בן שושן ואבירם ברוכיאן היא דוגמה לכך. ברוכיאן מקרה עצוב. שחקן שקיבל קרדיט על הברקות פה ושם, לצד תרומה מתמשכת כמעט אפסית. גם אתמול זה נמשך ולכן בית"ר מתבססת על כדורים ארוכים ולא מדויקים, במקום להניע את הכדור. אין לה אף שחקן שלוקח יוזמה. אומרים שבית"ר אינה מסתדרת עם הלחץ הפסיכולוגי שנוצר אחרי שספגה שתי רביעיות. לי זה נשמע כמו תירוץ, כי מדובר בשחקנים מנוסים, שלא צריכים להיות תלויים בשער עצמי מוזר כדי לנצח קבוצת תחתית חלשה. 2. סכנין ממשיכה לשחק בלי התקפה, ושוב היא באה רק כדי לא להפסיד. היא לא הגיעה למצבים, ושוב מי שהתבלט אצלה היה דווקא חאלד חלאיילה. בעיטת הקונג-פו שלו בעידן טל נגמרה רק בצהוב, אבל חייבה אדום. שופטים חייבים לשים לב אליו. הוא לא מכבד שחקנים, מחפש לפגוע בהם, ואם לא ישתנה, מקומו מחוץ למגרשי הכדורגל.
