פוליטיקאי מזן אחר

כשהכרתי את אופיר פינס, לפני כ-30 שנה, ספק אם חלם שיהיה אי פעם ח"כ ושר בממשלת ישראל. הוא היה עוזרו האישי של ראש מחלקת עליית הנוער, אורי גורדון, ונהג להביא אלי, כשהייתי כתב לענייני עלייה וקליטה בעיתון "הארץ", הודעות לעיתונות של הבוס שלו.

כבר אז התרשמתי מחריצותו וממסירותו הרבה לערכי הציונות והעלייה. למרות גילו הצעיר הוא היה חדור שאפתנות ורצון כביר להשפיע. כשנבחר לכנסת ב-1996 עקבתי מקרוב אחרי עבודתו. הוא לא נח לרגע. כמו כספית נע בין הוועדות למליאה, הגיש הצעות חוק והצעות לסדר היום, למד ביסודיות את כללי העבודה בבית המחוקקים והפך בהדרגה לפרלמנטר מצטיין. למרות שאיננו בעל השכלה משפטית הוא נבחר לעמוד בראש ועדת החוקה ומילא את התפקיד במקצועיות ובמסירות. באותה תקופה זכה להכיר מקרוב את נשיא ביהמ"ש העליון דאז, פרופ' אהרן ברק, ואת כל הצמרת המשפטית, ומאז הפך לאחד ממגיני שלטון החוק.

ב-13 שנות כהונתו בכנסת הוא גילה (בניגוד לכמה מחבריו למפלגה) דבקות בעקרונות שהוא מאמין בהם, יושרה והגינות. כשאביגדור ליברמן החליט ב-2006 להצטרף לממשלת אולמרט, הודיע פינס על פרישתו מתפקיד שר המדע, התרבות והספורט, וחזר לפעילות פרלמנטרית, משום שלא רצה לכהן באותה ממשלה עם ליברמן. בשיחות אישיות שקיימנו הקפדתי לומר לו שעשה צעד אמיץ שזוכה להערכה ציבורית. "אני לא בטוח שהציבור יודע להעריך זאת", אמר לי.

כך נהג גם אתמול. כשחש שאיננו יכול להשפיע יותר בכנסת, הוא פשוט קם והתפטר.

אין ספק שפינס קורץ מחומר שממנו עשויים מנהיגים. אני משוכנע שבסתר ליבו חלם כי בעוד עשר או 15 שנה יתמודד על ראשות הממשלה. פינס יחסר מאוד בשורות המידלדלות של הח"כים. הוא הוכיח, לא רק בדיבורים, שהוא פוליטיקאי מזן אחר. יש לי תחושה שפינס עדיין לא אמר את המילה האחרונה בפוליטיקה ושהוא עוד ישוב.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו