חוצפה

אם החשדות שעלו אתמול נגד דרור קשטן יתבררו כנכונים, הוא חייב לקבל את מכתב הפיטורים מההתאחדות באופן מיידי. כי גם אם מדובר בנורמה, אשר בחסותה אפילו החנויות בנתב"ג מעודדות, כביכול, לקנות דברים שאסור בסופו של דבר להכניס לארץ, הרי שלמאמן הנבחרת - עובד ההתאחדות לכדורגל שאוכל ושותה מהקופה הציבורית - אסור לעשות זאת.

ההתנהגות של קשטן היא חוצפה, ולא רק מפני שהוא דמות ציבורית. מה שחמור יותר הוא שהחשד נופל על מי שהתקבע כספינקס של הכדורגל הישראלי - מאמן יסודי וקשוח עם דרישות מופלגות, שמעניש כל שחקן אפילו אם רק העז לצבוע את שערות ראשו.

אבל אצל קשטן נאה דורש הוא לא בהכרח נאה מקיים. מצד אחד שחקנים שדיברו נגדו הודחו מהסגל, ומצד שני אחרי הכישלונות של הנבחרת בתקופתו הוא לא קיבל אחריות והפיל אותה על ההתאחדות והשחקנים. אם לקשטן היה קצת מהאינטגריטי שהוא דורש ממעסיקיו ומשחקניו, אולי הוא היה מודיע על התפטרות. אבל אחרי ההתנהלות שלו בקמפיין האחרון, אין לכם למה לצפות.

והדבר הכי מרתיח הוא שאחרי הכל מדובר בבן אדם שמרוויח הכי הרבה בכדורגל הישראלי פר שעת עבודה. 200 אלף דולר מכספי הציבור נכנסו בכל אחת מארבע השנים האחרונות לחשבון הבנק של המאמן הוותיק, וזאת בתמורה ללא יותר מחודש עבודה נטו בשנה.

אבל לא נורא, את העונש שלו החל קשטן לשלם כבר אתמול. אחרי התפוצצות הפרשה הוא לקח משרד של ייעוץ תקשורת שבטח יגבה ממנו אלפי, אם לא עשרות אלפי, שקלים. את הקנס הוא בוודאי ישלם, ואם גם ההתאחדות תודיע לו על סיום העסקתו באופן מיידי ולא תשלם את יתרת שכרו (כ-100 אלף דולר נטו) מפני שהביך את הכדורגל הישראלי, והפעם לא על המגרש, יהיה בכך צדק פואטי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו